אנשים מקשיבים לעצמם

הם מקימים מונולוגים בפגישות עם חברים, כאלו שכבר נבנו ושחזרו מראש משפט במשפט

הצורך שמישהו ישמע, יכיר

אבל מה עם הצורך להכיר את האחר?

את החבר

את האוהב

את כל מה שמחוצה לך

כי בפנים הכל בנוי, ידוע

בחוץ ניתן להבין איך זה לצאת מהזווית, איך זה להתעניין בדבר שלא תקום ותישן איתו

תאכל להגיד,

כן, הכרתי אותו, באמת.

הינו חברים,

הינו מחוברים

ברצפי חיים שבכלל לא רצופים

כי ,קמת עם עצמך בבוקר מאז היותך ילד

והבחוץ הוא מפלט

מרוב לחץ נדבקת לעבדות הידועות, לסדר החיים,

לאני ואני, אני ומשפחתי, אני והעבודה אני ומה שאכלתי

ומה זה קשר ומה זה אני אם לא, קצת לצאת מעצמך?