ואוו 3 שנים לפחות עברו מאז הפוסט האחרון,

הרבה השתנה!!!
המון מים זרמו בנהר, הסיבה שחזרתי היא פשוט געגועים לשיחרור אמיתי, כזה שמוציא אותי מעבדות לחירות.

כבר המון זמן אני מחכה לחירות נפשית, אני מקווה שבע"ה היא תגיע במהרה יחד עם הגאולה הפרטית שלי.

אני לא אתחיל לפרט מה עבר בזמן הזה שלא תעדתי אבל יותר דיברתי-דיברתי עם בורא עולם.

ה-שינוי זה בעצם ההתקרבות שלי לבורא עולם ולרבי נחמן-מתקן הנשמות,רופא הנפשות הגדול.

אני לא אחשוף הרבה, אבל כן.. זה נתן לי מענה! שקט נפשי,חיי אמונה,שמחה ושלווה.

אני לא אוהבת את המונח הזה אבל כן, חזרתי בתשובה.

פעם ראשונה בחיים שלי שהצלחתי לבטא את עצמי. שחשבתי רק על עצמי.
היום אחרי שנה וחצי אינטנסיבית בתהליך, כבר אנשים התחילו להשלים.

לא שאכפת לי מה אמרו אבל בוא נסכם שזה לא תרם לי בלשון המעטה.

התקופה האחרונה נמשכת כמו מסטיק,אני מרגישה על לופ ענק בתוך רכבת הרים מסחררת.

אני נקרעת בין מימוש ורצון עצמי לבין רצונות המשפחה.

אני מהלכת על חבל דק בין טירוף לסיפוק.

הגבולות ההגיוניים נחצו,דברים נאמרו,מילים קשות פגעו.

איך ממשיכים מכאן ?

אני מרגישה שאני נאכלת מבפנים,אין לי שליטה על החיים-שלי!,אין להם שום גבול שהם לא חצו איתי ואני סתם על תקן "ממלאת צרכים ואינטרסים של אחרים ".

זה עצוב לי שאני רואה את זה רק אחרי 28 שנים ועוד יותר עצוב כשאני מנסה לעצור את זה,הם לא לוקחים את זה ברצינות או מייחסים לזה חשיבות.

כשהתפרקתי באופן מוחלט ייריתי חצים לעבר כולם,זה החזיק מעמד למשך יומיים וחזר לאיתנו.
למען האמת, לפעמים הפרה רוצה להניק יותר מאשר העגל רוצה לינוק.. כן נהנתי מזה, אבל עכשיו זה כבר סבל.

כבר ראיתי איך פיזית אני בורחת מפה,אבל זה לא באמת מתאפשר.

למה ?

כי אני פחדנית!

בחורה בת 28 שהפחד משתק לה את החלומות.

כן, זאת אני.

איך זה מסתדר עם האמונה? השם יידאג לי.
"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך לא יתן לעולם מוט לצדיק" (תהילים נ"ה, כ"ג) 

פרקתי,

הייתי פה :)