שוב, הלכתי לישון ב-23:00 והתעוררתי באחת לפנות בוקר.
הבנתי שאין לי סיכוי להירדם. הסיה לי סיוט ובו חתכתי את עצמי. כשהתעוררתי האצבע שלי הייתה חתוכה ובידי מספריים.
לא יודעת איך הם הגיעו לשם. למרות שהן לא היו רחוקות מהמיטה שלי.
אפילו לא נבהלתי, זה לא ממש הזיז לי...
בכול מקרה, ישר לקחתי את הספר שירים שלי- זה של פושקין [משורר רוסי מפורסם] וקראתי קטע שלו, קטע ממש ארוך, על צוענים. משהו כ-30-40 עמודים. ובדרך גם הספקתי לשנן את קינת דוד מהספר תנ"ך.
5 בבוקר, אני כבר על הסקייט, שש בבוקר- בריצה בים. התחיל לדבר איתי בחור בן 30. הוא נראה לא רע, אבל אחרי הלילה שעבר עליי, לא היה לי כוח לדבר עם אף-אחד. כול מה שרציתי היה לשבת בשקט ולהסתכל על הים. מדהים, כמה שאנשים חסרי טאקט לפעמים. או שפשוט לא באמת אכפת להם והם יעשו כרצונם בכול מקרה.
עוד כשעה אני אמורה להיות בעבודה. הדבר היחידי שאני חושבת עליו זה שיהיה להם חלב שאני אוכל להוסיף לקפה.
כרגע כול מה שבא לי זה לעצום את העיניים. אבל אני לא יכולה. יותר מדי מה לעשות. בינתיים אין לי מה להגיד לכם. האמת, יש- אבל אני פשוט לא יכולה. אולי אכתוב עוד פוסט היום בערב. נראה כבר...
נקווה שהיום הזה יעבור בשלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: