חברים יקרים, בגלל שיאיר לפיד כבר לא כותב טורים ביום שישי, החלטתי לנסות לקחת על עצמי לכבוד השבת את כתיבת הטור במקומו. אני מעריך שזה מה שהוא היה כותב השבוע, אם רק ביבי לא היה מפיל עליו את התיק הזה של משרד האוצר:
"אתמול קמתי מוקדם בבוקר. זוגתי שתחיה הכינה לי כוס קפה. יצאתי להביא את העיתון והתחלתי לקרוא את הדף הראשי.
תגידי, אמרתי לה, מה התאריך היום ? היא הסתכלה עלי במבט של "מה אתה רוצה ממני על הבוקר" ואמרה לי " 9 במאי". ותגידי, אמרתי לה, לא היו פה בחירות לפני 3 וחצי חודשים ? "היו, היו. עזוב אותי בשקט, אתה יודע שאלו לא השעות שלי". אז עזבתי אותה בשקט, וחשבתי לעצמי: מוזר. אני מוכן להישבע שלפני הבחירות הם הבטיחו שיהיה פה אחרת. הבטיחו שיהיה פה הרבה יותר טוב, שאתם תפסיקו להיות הארנק של הממשלה, שהכסף יגיע מאיפה שהוא צריך להגיע ולא מאלה שקורעים את התחת וסוחבים את כל המדינה על הכתפיים. אז איך יכול להיות שפתאום הם עושים הכל הפוך? שוב אותם קיצוצים, שוב אותן גזירות, שוב שר האוצר מנסה למכור לנו שאין ברירה, שהוא עושה את הדבר האחראי, ושאם הוא לא יקח לעקרות הבית את הכסף שגם ככה אין להן, אנחנו נהפוך ליוון וקפריסין. תמיד טוב להגיד יוון וקפריסין. אף אחד לא באמת יודע מה קרה שם ואם זה בכלל קשור, אבל זה נשמע ממש מאיים. אלוהים שישמור, כמה שזה מצלצל מוכר. כאילו לא השתנה פה כלום. דיברתם ? צעקתם ? מחיתם ? חשבתם ששיניתם את השלטון, או לפחות את השיטה? יופי, אז חשבתם. דברו ללמפות.
ניסיתי למצוא בכל זאת נקודת אור, וגיליתי איפושהו באותיות הקטנות ששר האוצר אומר שהוא יקצץ גם בתקציב הבטחון. העניין הוא שאתם ואני יודעים שזה לא באמת יקרה. איכשהו בסוף יבואו כל מיני אנשים חשובים עם המון פלאפלים על הכתפיים ויגידו שאוי ואבוי, ושאם יקוצץ שקל אחד מהתקציב שלהם אז תוך שעתיים השריון הסורי אוכל דגים על הטיילת בטבריה, והאנשים שאין להם פלאפלים מיד יתקפלו, כי מי רוצה את חורבן בית שלישי על המצפון שלו. גם אם הם יתעקשו לקצץ איזה 20 אגורות, בסוף הכסף הזה יוחזר לצבא בדלת האחורית, במחשכי איזושהי ועדה עלומה שאסור לכם לדעת בשום אופן מה אומרים בה, אבל בהחלט מותר לכם לממן את ההחלטות שלה.
רגע, שאלתי את עצמי, איפה ראש הממשלה בכל הסיפור הזה? למה הוא לא עושה פה סדר? ואז נזכרתי שהוא בסין, מנסה לשפר את יחסי המסחר שלנו עם הסינים. שמעתי שהיתה לו פגישה ממש טובה עם צ'ונג הונג ווק אגרול, שר המסחר של מחוז צ'וקו קוקו, שבה הסינים התחייבו להמשיך למכור לנו חרבות צבעוניות מאירות שמחזיקות מעמד 5 דקות ועולות 30 שקל, כדי שיהיה לנו מה לקנות לילדים ביום העצמאות הבא. מי אמר שלא דואגים למעמד הביניים.
אחיי העבדים, אני זוכר אתכם מההפגנה הגדולה לפני שנתיים. כל כך יפים הייתם שם. התאהבתי בכל אחד ואחת מכם. רק דבר אחד אני רוצה לבקש מכם: אל תתייאשו. מהפכות לוקחות זמן. גם אם זה לא נראה ככה, בסוף אנחנו נדאג שיהיה פה טוב יותר. אני מבטיח. שבת שלום."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
