חזרה לשרשים

לפי המורשת היהודית יש שיטת לימוד "לעולם ללמד קצר" [בגמרא פסחים].

אחרי בדיקה והשיקולים שהסברתי בהמשך, מצאתי שיכלו לקצר כך:

"רבי יהודה אמר, אם יש לחלון מלבן אף הקטנה שאין ראשו של אדם יכול להיכנס לתוכה, הרי זו חזקה" ולכתוב פירוש "בגמרא מפרש".

ואז להכין ספר לימוד איכותי עם דיון של שלושים 30 מילים:

"מלבן: אמר רבי זירא למטה מד' אמות יכול למחות ויש לחלון חזקה אבל למעלה מארבע אמות אינו יכול למחות ורבי אילעא אמר אפילו למעלה מארבע אמות אין חזקה ויכול למחות."

ולכתוב פירוש תמציתי כרעיון שבפרשן רב גרשום: "מלבן. אם יש שפה מתחת החלון. למחות. משום היזק ראיה לסתום את החלון לפיכך אם שתק שלוש שנים לא יכול בעל החצר לסתום את החלון. רב אילעא. מוחה מתי שירצה." האם רב גרשם כתב רעיון זה? כן אבל האריך הרבה יותר יש מאות מילים עד שכתב "לא יכול בעל החצר לסתום". הפרשן הזה יכול היה לקצר והוא המקצר יחסית לפרשנים ששמם רשי או רשבם.

רק בקטע קצר זה יכלו לקצר ולתקן ניסוח למנוע טעויות כאשר הסברתי בהמשך וההבדל בפרשנות משמעותי מאוד. רק בקטע קצר זה יש הבדל של פי חמש. תאר לעצמך אילו הכינו ספר לימוד ככה. עכשיו קולטים כמה נוראי ההכבדה על התלמידים רק מבחינת השיקול של שיטת הלימוד של הזרם הרבני עצמו.

איך הגעתי לזה? הנה השיקולים ונאלצתי להאריך כדי להסביר את ההכנה בשקיפות:

כאשר חוזרים לשרשים רואים שיטת לימוד של הזרם הרבני ודווקא לפי השיטה ההיא תוכן הפרשנים גרוע וכן בחלק גמרא שמפרש, כמו כן לפי אותה שיטה בעצמה התוכן גרוע כי יכלו לקצר והיו צריכים לקצר. ואדגים. 

כאשר מתחילים ללמד "גמרא", התלמיד הצעיר ניגש לספר ארוך מאוד, מלא במיליוני מילים [וגודלן זעיר מאוד] ממש ספר לימוד גרוע דווקא לפי שיטת הלימוד של הזרם הרבני בגמרא כי אמרו לעולם ללמד קצר- לעולם.
הנה מלבד שיש משנה, יש אריכות בגמרא לפרש ולהסביר ועוד אריכות נוספת בפרשנים. האם באמת זה צורך? אם יכלו לקצר היו צריכים לקצר. התלמיד רואה בדברי הפרשן הרבני ששמו רשי ביטוי "בגמרא מפרש". רגילים להלל את הפרשן רשי שכול מילה שלו חשובה והוא המצליח ביותר לקצר- אך שיקרו.
ככה משקרים לתלמיד. הרי התלמיד לא יודע אם הוא הכי מקצר.אז באו נבדוק!
הפרשן ששמו רב גרשום, הצליח לקצר לדוגמה במשנה של מסכת "השותפין" שרגילים לקרוא לה בבא-בתרא יש בפרשן רשי יותר ממאה מילים לפרש את המשנה והוא לא המקצר ביותר, כי הפרשן על אותה משנה 'רב גרשום' הצליח לקצר יותר, ושיטת הלימוד היא צריכים לקצר, כך ניכר שלפי שיטת הלימוד של הזרם הרבני רשי גרוע כי האריך 110 מילים של פירוש ולאור השוואה זו, מלבד שנחשף השקר בפי המלמדים "שרשי הכי מקצר" והתבדו כי לא הכי מקצר, גם עצם דבריו נוגדים שיטת הלימוד של הזרם הרבני, רב גרשום הצליח לקצר רק 13 מילים. לכן בעייתי שבכול התלמוד הדפיסו את הפרשן רשי. או רב שמואל שהאריך עוד יותר. מדוע בעייתי לא רק כי צריך להכין ספר לימוד איכותי אלא לפי שיטת הלימוד של הזרם הרבני המצב גרוע מאוד.

אז מה? נחשף השקר הפרשן ששמו רשי לא הכי מקצר ובכלל מאחר ואף רשי משתמש בביטוי "בגמרא מפרש" יכול היה לכתוב ככה מיד. ואכן ככה שיטת רב גרשום במקומות אחרים!  לא צריך להסביר את המילים במשנה כי בגמרא מפרש. ללדוגמה הביטוי לעשות מחיצה יש על הביטוי דיון אז יכול היה לכתוב שתי מילים של פירוש "בגמרא מפרש" במקום 113 מילים. בכול משנה לכתוב "משנה השותפין כולי בגמררא מפרש. גמרא במקום להאריך כי צריך לקצר וחשוב לקצר כי "לעולם ללמד קצר"

דווקא במקרה הזה, שרשי היה יכול לקצר כמו הפרשן ששמו גרשום 90% 13 במקום 110 מילים, והיה צריך לקצר לפי שיטת הלימוד של הזרם הרבני, שהיא לעולם ללמד קצר- לעולם, זה חשוב ושיקול של הזרם הרבני אך הכביד ולכן דווקא לפי שיטת הלימוד של זרם הרבני הפירוש של רשי גרוע כי היה יכול לקצר כמו רב גרשום רק 13 ואף לקצר עוד יותר די בשתי מילים כי יכול היה לכתוב "בגמרא מפרש" רק שתי מילים.
בדוגמה זו הפרשן ששמו רשי אכן כתב "כמה פעמים את הביטוי ההוא" אך היה מספיק פעם אחת ואז בדיון בגמרא כאשר הגמרא באמת עוסק בזה מיותר להוסיף.
***גרוע עוד יותר לפי אותו שיקול בעצמו, כי אפילו רב גרשום "כתב שנית" הרבה מהמילים במשנה ולפי שיטת הלימוד זה פגם. ומניסיוני ריבוי המילים מאפשר לרמות את התלמידים במשמעות. מניסיוני עלולים להטעות את התלמיד במשמעותן של המילים הנוספות. אין בזה תוספת פירוש כאשר רק כתב של המשנה פעמ נוספת. אריכות מיותרת באמת רק הוסיף למשנה 3 מילים ויכול היה לקצר בלי לכתוב שנית את המליםם של המשנה. אז מספיק 3 מילים במקום 110 מאה ועש מילים של פירוש.

ובמקקרה הזה שרב גרשום פירש "רצו לחלוק" גם כול האריכות של הגמרא מיותר כי אז אין טעות "מחיצה גודא" שלא נסתבך בו, כי מיותר ידוע שהכוונה לחלוק. יכלו לכתוב במשנה "לחלוק" ואז אין טעות אבל מתעקשים ללמד מספר לימוד המטעה ושיש בו שגיאות ואשר פסול- דווקא לפי שיטת הלימוד של הזרם הרבני ללמד קצר. ובכלל במשנה אין שם ונקראת "סתם משנה" לכן ידוע של רב מאיר ולא קבעו הלכה כרבמ איר לכן יכלו לקצר בלי המשנה ההיא כדי להגיע מהר לדברי רב יוסי או רב יהודה ןהיו צריכים לקצר כנזכר לפי שיטת הלימוד, ואף רב גרשום שהצליח לקצר יותר מרשי רק 13, יכול היה לא לכתוב שנית את המילים הרי רב גרשום רק הוסיף שלוש מילים ולא היה צריך לכתוב כול 13 ורשי הכביד עוד יתר, נחשף השקר של המלמדים רשי הצלליח כי לא הכי קצר. דווקא לפי שיטת הלימוד של הזרם הרבני המצב "גרוע" כאשר חוזרים לשרשים רואים שיטת לימוד של הזרם הרבני ולפי השיטה ההיא תוכן הפרשנים גרוע וכן בחלק גמרא שמפרש לפי אותה שיטה בעצמה התוכן גרוע כי יכלו לקצר והיו צריכים לקצר.

ובכלל יכלו לקצר הרבה מתוכן המשנה כדי להגיע מהר לדברי רב יהודה או רב יוסי ואז לקצר את המשנה ואת הדיון עליה כדי להגיע מהר לדברי רב יוסי או רב יהודה וזהו פגם ללפי שיקול של שיטת הרבנים.

כי מאחר ורב גרשם הוסיף את המילה "לחלוק" גם יכלו לקצר את הדיון בגמרא כי לא יטעו מעכשיו שהכוונה "גודא" הפרשנות בגמרא מיותרת ויכלו לקצר ובכלל הרבה מהמשנה יכלו לקצר כדי להגיע לדברי מי שדבריו הלכה  ואז יכלו לקצר גם "דיון שעל אותו תוכן" שיכלו לקצר וכמובן גם דבר הפרשנים...

רק דוגמה אחת אחרונה.

בחרתי דווקא מסכת השותפין כי יש בה תופעה מיוחדת בנושא אריכות הפרשנים.

מגיעים לשלב מסויים שהחליפו את הפרשן בפרשן אחר כי טענו הכותב של פרשנות אחת רק כתב "עד כאן" ולכן נאלצו פרפשן אחר... יכלו לבחור לפחות באותו מקום את הפרשן המקצר- הוא רב גרשום כנזכר! אבל החליטו להכביד וזה פגם דווקא לפי שיטת החינוך של הרבנים.

יכלו את דברי רב גרשום אשר ראינו שמקצר אבל החליטו להכביד עם דברי פרשן אחר שמאריך הרב יותר כאשר אדגים.מה שבחלק הראשון בדקנו  רשי לא "המקצר" כי רב גרשום מצליח לקצר עוד יותר ואף גרשום האריך לכתוב שנית הרבה מילים במשנה יכלו שלוש מילים במקום 13 או 110 כנזכר. עכשיו נבדוק אחרי השינוי.

אם נחפש את מקום השינוי ואז משם והלאה בחלק השני נחשפ "משנה" יש שיקול לקצר כדי להגיע מהר לדברי רב יהודה כי חשוב לקצר דווקא לפי שיטת הלימוד של הזרם הרבני כנזרכ. לכן באו נקצר עד דברי רב יהודה... כאשר הסברתי במאמר הקודם נגיע לדף הנקרא נח' עמוד ב'.

ישנן 61 מילים במשנה כאמור בספר לימוד עם מאות עמודים! ודווקא לפי שיטת הרבנים המצב גרוע...

יכלו כנזכר לכתוב "משנה המרזב בגמרא מפרש" כי בגלל לזה יש דיונים של הגמרא!

אבל מה עשו הפרשנים הכבדה 228 מילים וכמה מילים כתב רב גרשום? זה חשוב כי יש שיטת לימוד כנזכר.

על משנה זו רק מילה אחת. דווקא במילה הראשונה שרלבנטי בחלק השני מילה אחת הספיקה.ניכר שהמצב נוראי לא רק שבעקבות האריכות זה ממלא את כול הדפים ואז יש יותר עמודים מהרגיל אלא שהאריכות בלי צורך כי יכול היה לפרש כמו רב גרשום. שלא פירש באותו מקום את תוכן המשנה כי הגמרא יפרש את המשנה וכן כול דבר שמלמדים לתלמיד צעיר בין אם זה "מציאות שחייבים להכריז" או משהו אחר בכול משנה יכלו לקצר ולכתוב "בגמרא מפרש" ואז נראה את הפירוש. כמו שעשה רב גרשום כאן בדף נח' עמוד ב'.

יכלו לקצר בפירוש של הפרשנים אך מכבידים על התלמיד ודווקא לפי שיטת הלימוד של הזרם הרבני זה פגם.

עכשיו אני אתן דוגמה להראות שיכלו לקצר.

כי רוב מהמשנה כנזכר של רב מאיר כי "סתם  משנה רב מאיר" וסתם הכוונה בלי שם כמו כאן לכן יכלו לקצר כדי להגיע מהר לדברי רב יהודה.

כי לא קבעו הלכה כרב מאיר לכן יכלו לקצר כדי להגיע לדברי רב יהודה שהם ההלכה וצריכים לקצר לעולם- לעולם ללמד קצר.

***הדיון אם יכול בעל החצר לסתום חלון של השכן.

לא צריך להאריך אם קניתי אדמה אצל חלון ידעתי שיש חלון ואני לא יכול לסתום את חלונו. ואם בעל החלון לא רוצה חלון החלון שלו ויכול לסתום או לא לבנות ואם בנה שלו לסתום אם רוצה הדיום אם פתח חלון חדשה האם בעל החצר יכול לסתום את חלון של השכן או לא יכול.

במקום 61 מילים יכלו לקצר עד שליש רק 21 מילים כי יכלו לקצר כדי להגיע מהר לדברי רב מאיר ולקצר חלון קטנה אף קטנה יש חזקה ואז אין צריך לומר גדולה. לא רק הכבבדה אלא "פסול" לפי שיטתלימוד של הרבנים עד שיבצעו עריכה כאשר אני מדגים

"רבי יהודה אמר, אם יש לחלון מלבן אף הקטנה שאין ראשו של אדם יכול להיכנס לתוכה, הרי זו חזקה" לפי שיקולי הגמרא יכלו לקצר עד 21 מילים כדוגמה זו כדי להגיע מהר לדברי רב יהודה ואז לדון בדבריו. אין זה שיקול חילוני כי לפי שיקול חילוני אין ההלכה אמורה להכתיב לשכנים מה לעשות- זה שיקול לקצר כול שיני ממון של דת בכלל אני מתייחס לשרשים של הדת עצמה, כי לפי שיקול חילוני אין לכתוב כלל כי אין להכתיב כלל כי כול מקרה לגופו שיגיעו לפשרה או ישאלו שופט מומחה בדיני עסקים! לא רב דתי אשר מומחיותו היא מנהגי מטבח.

דווקא לפי הנחות דתית יש מה לשמור אבל לקצר כי ככה שיטת הלימוד כנזכר.

ואז לעשות עליו פרשנות. מהי הפרשנות של רב גרשום כאן? אפילו לא מילה אחת, "פיסקה" אז גם אנחנו יכולים לכתוב תמיד את הביטוי "בגמרא מפרש" וכן כול משנה שמלמדים לתלמיד יכלו לבצע עריכה שבפרשן יופיע פעם אחת "בגמרא מפרש" כי לזה מיועד הגמרא. רק שתי מילים פרשנות ולא יותר כי יכלו לקצר ולעולם ללמד קצר כנזכר כי ככה שיטת הלימוד של הרבנים.

לא צריך דיון במה שלא הלכה אלא להגיע מהר לדיון על דברי רב יהודה.

מלבד שרב גרשום לא פירש את המשנה גם בפרט של מלבן [רק אחרי דברי רב אושיע בגמרא] אז פירש מלבן. בשלוש מילים. "מלבן שפה תחת החלון." ככה יכול היה לקצר במקום לכתו בכול המשנה פעם שניה.כי יכול היה לקצר והיה צריך לקצר כי ככה שיטת הלימוד של הרבנים.

ואז התלמיד לומד מספר "טוב" לפי שיקול שלהם.

מהו הפירוש של רב זירא? קודם כול רב זירא דיבר על המאוחר מוקדם. זה לא הגיוני להקדים את המאוחר "יש חזקה" כי החזקה מאוחר כאשר פירש רב גרשום אם לא מחה, לכן בעריכה צריך לתקן לדבר על ראשון ראשון.

"יכול למחות ויש חזקה." כי המחאה קודם! ואז לפרש כמו רב גרשום "למחות. משום היזק ראיה לסתום את החלון לפיכך אם שתק שלוש שנים לא יכול בעל החצר לסתום את החלון." האם רב גרשם כתב רעיון זה? כן אבל האריך הרבה יותר יש עשרות מילים עד שכתב "לא יכול לסתום". יכול היה לקצר כמו דוגמה זו והיה צריך לקצר כשיטת הרבנים כנזכר. הרעיון כאן של היזק ראיה גם מייתר את כול האריכות בפרק הראשון בנושא היזק ראיה אשר ראוי למחוק משיקול אחר ועוד שיקול נוסף כאן כי נחשב נזק כאן.

דברי רב זירא מאוד בעייתי כי אם לא יכול למחות מיותר להגיד שאין חזקה ואף נוגד- האם יכול לסתום את החלון או לא? לפי רב גרשום "לא מזיק" אז לא יכול לסתוום את החלון והאריכות רק עלולה להטעות שיכוול לסתום את החלון... לכן צריך לערוך לא יכול למחות. ואז נדע שלא יוכל בעל החצר לסתום את החלוון כי אפילו למחות לא יכול. "רב אילעא. מוחה מתי שירצה:

אז הדגמתי עריכה לדברי הגמרא כי הסדר בעייתי ומטעה והניסוח עלול להטעות וצריך ללמד קצר לא רק משיקול חילוני כדי להכין ספר לימוד איכותי דבר שהדתי מזמלזל הו, אלא דווקא בשרשי היהדות יש שיקול של שיטת לימוד רבני לעולם ללמד קצר ודווקא לפי אותה שיטת לימוד שלל הזרם הרבני נמדוד שהספר גרוע.

כמה מילים בהסבר? מספיק 21 מילים עשרים ואחת להסבר את דברי רב זירא ורב אילעא כי יש תיקון  לסדר הדברים אבל נאלץ רב גרשום להאריך הרבה יותר רק בקטע קצר זה!

יותר ממאה מילים עד "מתי שירצה" פי חמש רק בקטע זה והוא המקצר יחסית לפרשן רשי- אך האריך מאה מילים על קטא כה קצר לכן אין להמשיך עד שיבצעו עריכה

לאור השיקלים האלה יכלו לערוך כדוגמה למעלה.