אולי אני נראית לכם מכובדת ומרשימה... למעשה אני כבשה שנקלעה ללהקת זאבים.

אני שמאלית. 

תמיד היה לי כתב מכוער. יש שאומרים שאין כל קשר, אבל אני טוענת אחרת. אני כותבת ברור יחסית, אבל מכוער. בלי צורה. התוכן הוא שמפצה על כך, כך אומרות המורות שלי. 

תמיד תהיתי למה קשה לי לאחוז במספריים ולגזור נכון. לאחר שנואשתי, פשוט ניסיתי לגזור בידי הימנית- ולמרות שחשתי באי נוחות- עם הזמן התרגלתי. 

לכיסאות באולם ההרצאות בבית הספר היה משטח כתיבה בצד ימין בלבד. הייתי אחת היחידות שנאלצו להסתובב ולכתוב ביד ההפוכה, וכך לקבל עווית וצוואר- תפוס למשך שבוע לפחות.

תמיד אמרו לי שיש לי שתי ידיים שמאליות. זה לא נכון. היד הימנית שלי היא ימנית, וןהיד השמאלית היא שמאלית.

בשתיהן אני מפילה צלחות באותה המידה. כלומר- הרבה.

כשהייתי יושבת לצד אחד מהילדים בכיתה, המרפקים שלנו התנגשו כל הזמן. היינו מוכרחים להחליף מקום. בגללי. יכולתי כמובן להאשים אותו, הרי אם היה גם הוא שמאלי לא הייתה לי בעיה. אבל אני תמיד הייתי האשמה בזה, כי להיות ימני זה "נורמאלי", ולהיות שמאלי זה לא. 

כל אלה דברים קטנים שמציקים לי ביום יום. אנשים לא מסוגלים לשים לב שהם מתנהלים לו כראוי, בדיוק מהסיבה שהם מתנהלים כראוי. מעולם לא התקשיתם לגזור. יכולתם לשבת בכיסאות- להרצאות ולהרגיש בנוח. המרפקים שלכם לא התנגשו עם בן- זוגכם לשולחן.

______________________________________________________

כשהייתי קטנה לא הבנתי למה כל הילדים כותבים הפוך ממני. זה היה לי מוזר. כאילו שאני כותבת בשפה אחרת. אמא הסבירה לי את העניין. שאלתי אותה אם אני חולה, והיא אמרה שלא. יש עוד כאלה בעולם.

שאלתי אותה אם היא מכירה כאלה. היא אמרה לי שהיא עצמה כזו.

בדקתי, עקבתי, והגעתי למסקנה שאמי פשוט שיקרה. היא כתבה ביד ימין, ציירה ביד ימין, ניגנה ביד ימין. היא בוודאי סתם ניסתה לגרום לי להרגיש טוב.

יום אחד שאלתי אותה על כך. והיא סיפרה לי את הסיפור.

מתברר שהיא נולדה שמאלית, בדיוק כמוני. לרוע מזלה, היא נולדה ברוסיה. החינוך הרוסי דרש שהכל יהיה מושלם- מציוניי התלמיד ועד ליד בה הוא כותב. יד שמאלית נחשבה ליד הרעה, אצל כולם. בכל פעם בה נידסתה אמי לכתוב בידה החזקה, קיבלה מכת- סרגל קטלנית. היא הייתה מוכרחה ללמוד לכתוב ביד ימין, וכך היא עושה גם היום, מתוך הרגל.

זה לא היה קל, אני בטוחה. שימו לב, ימניים, שכאשר אתם מנסים לכתוב ביד שמאל לא הולך לכם. בדיוק אותו הדבר קורה לנו, השמאליים.

שמתם לב שאני מתייחסת לכל קוראיי כימנים. ובכן, זה לא לגמרי מדוייק.

כ-10% מהאוכלוסייה היא שמאלית. כמות הבנים השמאליים גדולה פי 1.5 מכמות הבנות השמאליות. שאת אומרת שכאחד מכל עשרה שקוראים כאן הוא שמאלי, כך שרובכם בעצם ימנים.

________________________________________________

בדיעבד, התברר שאני לא לגמרי לבד. בכיתתי נתגלו עוד שני תלמידים שכותבים ביד שמאל. היות ושכנעתי את עצמי שלהיות שמאלית זה מיוחד, ניסיתי למצוא מכנים משותפים בינינו. ומצאתי- בשפע.

ראשית, שלושתינו מצטיינים במתמטיקה ובפיזיקה, ובכלל, לשלושתינו חשיבה מתמטית ריאלית. השניים האחרים התקשו מאוד במקצועות ההומניים, והתקשו מאוד לכתוב חיבורים. אני, במזל, מצטיינת גם בתחום הזה, אבל זה כבר לא קשור.

לשלושתינו כתב נורא ואיום. 

עם שניהם יכולתי לדבר על נושאים אינטלקטואליים. לא, זה לא בא מהתנשאות כלל וכלל. כל החברות שלי כותבות ביד ימין. ובכל זאת,ף הדיבור שלי עם אותם שניים היה שונה. יכולתי לשוחח עמם על נושאים שלא עניינו כלל את החברות שלי. לא כי הכן טיפשות- חלילה, פשוט כי זה לא עניין אותן.

לשלושתינו היה חוש דמיון מפותח מאוד, ושלושתינו יצירתיים.

לאחר בדיקה קלה בויקיפדיה, גיליתי שזה נכון.

לשמאלים יש זיקה למקצלועות ריאליים יותר מאשר לימנים, מפני שהאונה הימנית של המוח, האונה הכוללת תחומים אלו- משפיעה עליהם יותר מאשר השמאלית. כלומר, אם לא הבנתם- אם אתם שמאליים, תתחברו לאונה הימנית, ואם אתם ימנים- הפוך.

שוב, אני לא אומרת שימנים לא יכולים להצטיין במתמטיקה, אבל לשמאלים יש זיקה לתחומים האלו, בהכרח, כמעט תמיד.

_____________________________________________

אם הזמן אני מגלה שזה באמת מיוחד להיות שמאלי. כמובן, כאשר אני מציגה את עצמי בפני אנשים, אני לא אומרת: "שלום, קוראים לי זרובי, שמאלית". למען האמת, יש לציין שעד שהבחנתי שנושא החם כלל לא חשבתי על היותי שמאלית, בעצם. הנושא העלה בי כל מיני זכרונות וחוויות של שמאלית.

__________________________________________

נ"ב: אני לא דיסלקטית בשום צורה. תמיד הצטיינתי בלימודים. הייתי הראשונה בגן ללמוד לקרוא ולכתוב. הייתי הראשונה לקלוט כיצד לקרוא שעון. 

אבל, זה אכן משונה ש...

אני לא מבדילה בין ימין לשמאל. מוזר, לא?