אני די מבולבלת מהחיים ופעם ראשונה אני מחפשת את הנורמליות. זה קשה כי שנים אני מתאמצת בלהקיף אותי באנשים לא נורמליים, מושגעים, לא מעשממים.
# אז עידכונים בקצרה:
- רבתי עם ההורים שלי מיליון פעמים בחודשים האחרונים. בריב הגדול שלנו ארזתי תיק ב 12 בלילה והייתי מוכנה ליציאה עד שאבא שלי יצא מהחדר ואמר שאף פעם לא מאוחר בשביל לתקן. אישית אני חושבת שבשבילנו מאוחר מידי אבל החזרתי את התיק לחדר כי תחושת הניצחון עליהם הספיקה לי הפעם.
- המצב עם יניב יכול להיות יותר טוב אבל אף פעם הוא לא היה כ"כ טוב. החודש אנחנו 7 חודשים ביחד (מערכת יחסים פתוחה עדיין אבל ביחד) ויש רגשות שעולים ויוצאים החוצה. הוא יותר מדבר, יותר נפתח, יותר אוהב. הוא עדיין לא מסכים לשכב איתי. הוא מדבר על לעשות את זה מיוחד בשביל הפעם הראשונה שלנו. קוקסינל קצת כי אנחנו לא בתולים אז בשביל מה? הוא אומר שאם נתחתן הוא לא רוצה לזכור את הפעם הראשונה שלנו בתור משהו זול שקרה באוטו. מכבדת אותו ואפילו מכינה לו הפתעה. איך נשמע ג'קוזי, אור נרות ומוזיקה לפעם הראשונה שאנחנו מזדיינים אחד עם השניה? (כן אני יודעת הבטחתי ליניב לא להגיד מזדיינים- "אני לא רוצה להזדיין איתך אני רוצה לשכב איתך. יש הבדל"- אין הבדל! אותה פעולה וצר לי על הבוטות ככה אני).
- בבסיס הכי גרוע. הקצינה שלי שונאת אותי, אני אחרי 7 ימי ריתוק והיום גיליתי שאני עושה מילואים. הנחמה: עוד שבוע לחפש"ש. הנחמה האמיתית: עוד פחות מחודש שיחרור. אז את מי מעניינת הקצינה הזאת?
- החיים שלי בכללי די קורסים. הספקתי בחודשים האחרונים לשכב עם 4 גברים שונים ועם עוד כמה לעשות דברים כאלו ואחרים. אני לא רוצה להיות מהבנות האלו שמאשימות את האלכוהול אבל זה בדר"כ קורה אחרי לילות של אלכוהול. אני מבטיחה לעצמי כל פעם מחדש לפתוח דף חדש ולנסות להיות רק עם יניב (למרות היחסים הפתוחים בנינו) אבל זה תמיד נהרס. יום או יומיים אחרי שאני מחליטה להשתנות אני מקבלת טלפון/הודעה ממישהו מהעבר שלי והכל חוזר אחורה. למישהו יש תרופה?
- לחברה הכי טובה שלי, שדרך אגב הייתה כמוני לחלוטין (לא מתחייבת) במשך חצי שנה, יש חבר חדש, הידיד הכי טוב שלנו, שדרך אגב היה כמוני לחלוטין (לא מתחייב) במשך שנתיים בערך. אחרי יזיזות של שבוע וחצי שנגררה למערכת יחסים פתוחה במשך חודש הם נשברו והפכו לזוג הלוהט החדש. השאלה שנשאלה מיד אחרי זה ע"י חברה שלי לי "איך את מצליחה לשמור על מערכת יחסים פתוחה במשך 7 חודשים? עשיתי את זה חודש ונשברתי"
זה קצת מצחיק לחשוב ככה אבל יניב זה הדבר הכי נורמלי שיש לי בחיים כרגע אז אני מנסה לא לאבד אותו. לא נראה לי שאני בדרך הנכונה אבל אף פעם לא למדתי מה היא הדרך הנכונה אז אני מנסה. הוא הדבר הכי נורמלי שיש לי בחיים וגם הוא לא שפוי לחלוטין.
שמישהו יזכיר לי למה נורמלי זה פאסה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
