ריק מתוכן

מרגיש כאילו לא היית כאן מעולם.

כאילו האהבה שלנו הייתה מן חלום רחוק.

מרגיש כאילו לא היית חלק מחיי.

כאילו לא הכרתי אותך בכלל.

כאילו לא נפגעתי ממך אף פעם.

אבל כשיוצא לי לחשוב עלייך,

העיינים מתמלאות בדמעות והלב מתחיל לפעום חזק.

וניזכרת.

ניזכרת בכאב,

באכזבה.

ניזכרת בבגידה.

תוהה,

איך זה שאחרי זמן כה רב שלא דיברנו,

שלא חשבתי עלייך

אתה חוזר.

ובכלל לא קיים בחיי.

למה אני צריכה לסבול ממחשבות עלייך ?

למה אני עוד מחכה שתחזור?

למה אני עוד מצפה לבואך.

למה עמוק בפנים אני עוד אוהבת אותך?

למה זולגות לי הדמעות עכשיו?

למה אני עוד מחכה,

ולמי?..

המוזה שלי מדרדרת.

יותר נכון לומר,

נ ע ל מ ה .

הלכה קפוט.

והבלוג הזה,

ממש נפל לאשפתות.

אוי לי.