אני לא מאמין שהמצב שלי עד כדי כך גרוע.

נכשלתי בכול המבחנים,עוד חשבתי שהלך לי בסדר..

אני בכלל לא בטוח שאני רוצה לעבור לשם.

זה ללמוד כול יום עד 4 ועוד אני רוצה להיות מדריך שנה הבאה.

מה אני עושה עכשיו?

אני יהיה חייב ללמוד בקיץ ולהשלים המון

ושנה הבאה בטוח שיהיה לי ממש קשה.

כן,אני מודה שזה מעצבן אותי שחברים שלי טובים שלי ממקומות שונים נהיים חברים טובים גם.

אני לא יודע למה כל כך קשה לי עם זה.

ולמה זה גורם לקנאה.

אני אוהב את זה שהם חברים שלי ושאנחנו הרבה ביחד

ואני מפחד שזה יתפרק או משהו כזה.

אני חייב להפסיק לרחם על עצמי.

זה לא שבאמת רע לי.

הבית החברים הכול בסדר,אפילו יותר מזה.

אני כול היום בבית ולא מפסיק לאכול

יש לי מחר מבחן קבלה ובמפתיע אני ממש לא בלחץ,

העיקר לעבור את זה.

אני מקווה שחצי שעה שלמדתי היום תספיק..

כבר התרגלתי לשגרה של החופש

לא התחלתי לעשות את מה שתכננתי 

ואני בעיקר לא עושה כלום עכשיו.

יעברו המבחנים ואז אני אוכל לעשות משהו עם עצמי.אני מקווה