מתוקה שלי, את חוגגת היום ממש יום הולדת חמש.

החגיגות החלו בשישי האחרון כשכול הבנות מהגן הגיעו לחגוג איתך אחר הצהריים גשום ואתמול המשיך הפסטיבל עם כל המשפחה.

הבוקר הערתי אותך עם מאפינס שעליו דלוק נר אחד.. שרתי לך שיר יום הולדת ואת חייכת עוד לפני שפקחת את העיניים.

שאלת אותי- היום זה היומולדת האמיתית שלי?

עניתי לך שכן. היום ממש לפני חמש שנים, וגם ביום ראשון ממש, בשעה 10.15 בבוקר, יצאת לאוויר העולם.

תינוקת גדולה. עם עיניים כחולות גדולות שהן חצי מהפנים. כזו שיש לה נוכחות מהרגע הראשון. אי אפשר לא לשים לב אלייה. תמיד בווליום גבוהה. תמיד מאוד נוכחת.

אני אוהבת אותך ילדה שלי יותר מכל מילה שאכתוב כאן תצליח לתאר.

את נמצאת בכל נים ונים בגוף שלי, זורמת לי בוורידים, בנשמה. אני מחוברת אלייך ואת אליי. אני נושמת אותך ואת אותי.

בחמישי כל כך התרגשת שמכל דבר קטן בכית ונעלבת. ראיתי שאת נרגשת ולחוצה. קראתי לך לבוא אליי, לספה. חיבקתי אותך ואמרתי שנראה לי שאת מאוד מתרגשת ובגלל זה את כל כך רגישה. בכית עוד יותר ואמרת לי "זה לא זה אמא.. טוב, אולי בעצם זה כן זה. אני מרגישה כל מיני רגשות בלב שלי".

והתחבקנו חזק חזק. אני כל כך אוהבת את הדרך שלך לבטא את עצמך, לבטא את הרגשות שלך ובכלל, אני כל כך אוהבת שאת יודעת ומיטיבה לעשות זאת. ובכל הסופ"ש חיבקת אותי ונישקת אותי והרגשתי שאת ממש מוקירה לי תודה על הכול. שזו הדרך שלך להודות לי.

שאלת מה המתנה שלי השנה ועניתי לך שהחגיגה עם הבנות בגן (שהייתה הפקה לא קטנה ואני גם הייתי המפעילה..) וגם החגיגה עם המשפחה, היא המתנה שלי אלייך, וחייכת אליי במתיקות שלך.

אז ככה היה שנסענו לנו באוטו ודיברנו לנו מי הכי מכוערת מבין שלושתנו. ואז אחרי שלא נפלה החלטה (ברור ששתיהן אמרו שאני..) אמרתי שלא יכולות להיות לי ילדות מכוערות. כי הן ילדות שבאו מאהבה. וילדים שבאים מאהבה לא יוצאים מכוערים. ותותי הקטנה שאלה איזה אהבה? אז אמרתי אהבה של אמא ואבא. ואת הגדלת ואמרת פתאום ברצינות גמורה.. אני בכלל באתי ממך, אבא רק עזר. איך עזר? שאלתי. לא יודעת, ענית, אני בכלל הייתי בבטן שלך.

וזו תמצית הילדה שלי.

קטנה וחכמה, סקרנית וחוקרת. אני רואה אותך בוחנת כל סיטואציה עם העיניים הסקרניות שלך. רואה את הגלגלים הקטנים בראש שלך חושבים. ילדה של טבע. בוץ ומים. צבעים וציורים. מצחיקה. ילדה שלי. ילדה.

shine on you crazy diamond

אוהבת אותך,

אמא.