אמצע.

זה לא שם. וזה לא בצד השני שלו.

אמצע זה כאן. מוגדר אבל לא עד תומו.

זה לא כמו שהיה בהתחלה. כל גבר היה נראה אטרקטיבי. הסקס היה מלהיב גם אם לכשעצמו לא מהטובים שהיו לי. אבל אחרי 11 שנים עם אותו הגבר.

כל זין היה אטרקטיבי וכל נגיעה הייתה מרגשת, עוצרת נשימה.

כל אחד נכנס ונשאר קצת.. התמסרתי והייתי ולא היה לי אכפת מה יהיה עוד רגע, מחר או בכלל.

לרוב הם זכו להכיר רק חלק אחד מאוד מסויים בחיים שלי.

כל מה שקשור למי שהייתי עד לרגע בו הם פגשו אותי, לימים בהם אני אמא, לדילמות ולקשיים של המעבר בין נשואה לגרושה, לרגעים המורכבים שהיו לי עם האקס. כל זה היה חלק בעולמי שאף אחד מהם לא נחשף לו.

ובחודשים האחרונים כבר לא מגניב אותי לעשות סתם סקס. ובאמת שלא עשיתי סקס כבר ארבעה חודשים.

והיו הזדמניות שיכולתי. שאפשר היה. שהייתה משיכה והזדמנות ואת כל המרכיבים ולא רציתי. לא רציתי עוד זיון חסר משמעות.

ונכון שלכל רגע שבו יש חיבור בין גוף לגוף ,זה רגע שמתקיימת בו אינטימיות הנכונה לרגע זה.

ואני רוצה משהו עמוק יותר מזה. מהותי יותר. לא מזדמן. לא עוד סתם חשוף. אלא חושפני.

כשזה עמוק עוצר כל העולם ואת קוטפת כוכבים.

כשזה עמוק. עמוק.

שלגים של כעס. בתוכך בין רגע נמסים.

כזה אני רוצה.

ומשהו בי לא מוכן להתפשר. לקבל רק חלק. רק פירורים של משהו קרוב.

אני רוצה יותר מזה.

עמוק.