אני ועצמי ויחד איתי, טסנו לאמסטרדם יחד עם מיצי.

וכמה שהיה קר ככה היה כייף.

והיה צפוף לבלות ארבעה ימים יחד עם אותו אדם. ללכת לישון ולקום וחוזר חלילה, כמעט חמישה ימים.

אז לרגעים ביקשתי קצת זמן לעצמי והתהלכתי לי ברחובות אסמטרדם כששלג יורד בלי הפסקה ומקפיא לי את הפנים (מדהים איך שהעור נראה במינוס שבע מעלות..)

והתקרבתי יותר לעצמי. הייתי פנוייה. בלי לחשוב על מה ואיך ולמה. בלי לחשוב בכלל. רק לקרוא. ולאכול צ'יפס עם מלא מיונז. ולשבת בבתי קפה. ולקרוא ולקרוא ולקרוא. ובין לבין קצת להתמסטל.

והכול איפשר לי את זה. האקס לקח את הילדות אפילו שזה לא היה סופש שלו ואפילו לקח יום חופש לשוטטות ברחובות תל אביב סופ"ש ארוך.. והמשפחה שלי. והבנות המהממות שלי שזרמו עם הכול בכייף אחד גדול.

וחזרתי מלאת אנרגיות. לעצמי. בשבילי.

ובין לבין אמסטרדם והחיים בכאן ועכשיו.. אני בדיאטת אינטרנט..

אז אני הרבה הרבה פחות בפייסבוק.. ובבלוג ובכלל..

כי יש מחוץ לעולם הווירטואלי פנים וריחות ושמות. וציפיות אמיתיות ואכזבות אמיתיות. ואנשים אמיתיים שאפשר לגעת בהם.

עוד צעד אחד לקראת האיך שאני מבקשת לעצמי.