אני רוכבת על הסוסה, אותה אחת שגם רכבתי עליה בפעם הראשונה,

המדריך, שנראה כאילו ייבאו אותו מערבות אמריקה, החליט שאת הבוקר החם הזה נעביר בטיול בשדות,

שלוש נשים, שלוש סוסות,

ושלי הוא סיפר- זו סוסה שלא אוהבת להיות מובילה, היא אוהבת להיות מובלת ואחרונה בדהרה.

צריך לדרבן אותה, ולרגעים אנחנו רוכבים בנחת ורגעים אחרים דוהרים במהירות,

וכל השדות פתוחים פתוחים

והכול פורח וירוק,

ואני מרגישה איך הלב מתרחב לי, שאני מתמלאת באושר בלתי מוסבר.

שהוא בתוכי והוא בלתי תלוי, הוא בא ממני, רק ממני.

וכמה אני שמחה שזו הסוסה שנבחרה עבורי, כזו שלא חשוב לה להוביל, שמשתרכת לה מאחור, לא ממהרת להצטרף לחבורה.

אושר עליאי.