ומה הכי מצחיק? דווקא כשלא רציתי זוגיות, כל הגברים שפגשתי באו לרגע ונשארו.

ועכשיו שיש בי משהו שרוצה- רוב הגברים מבליחים לרגע וממשיכים הלאה.

זוכרת שפגשתי איזה מנכ"לית מצליחה אבל זאבה בודדה, שהתגרשה פלוס אחד ואחרי שנים נכנסים לזוגיות עם גבר בדמות רמבו. 

היא סיפרה לי שישבה בבית קפה. כולה בלונדינית מפונפנת כזו, אין לידה מקום לאף אחד. מלאת עוצמה נשית מבהילה כזו. ואז הרמבו ניגש אלייה. זה היה אחרי שנים שהיא אמרה לעצמה שהיא לא רוצה זוגיות. אבל אז התחלו ניצני הרצון והוא בדיוק ניגש.. היא הרימה עליו מבט ואמרה לו- קודם לך תבדוק מי אני באינטרנט ואחרי שתראה את זה- תחזור אם עדיין תרצה. והוא לא נבהל. ממש לא.

אז הלקתי את עצמי. למה כתבתי לו כך. ולמה הגבתי כך. ואם הייתי כותבת אחרת.

אבל זה לא חשוב באמת. זה לא משנה. שהרי כתבתי את מה שהרגיש לי נכון באותו הרגע- וזו מי שאני. ככה בדיוק. והוא ייבחר לעצמו אם ככה כמו שאני- זה מתאים לו או לא. אני לא במגרש הזה של המשחקים, של האיך לכתוב כדי להשמע אחת שלא אכפת לה.. כי אני פשוט לא כזו.. אני דרדסי, שיורה מהבטן, אמוציונאלית, ישירה, שאוהבת משחקים אבל מעדיפה אותם בגזרת הסקס ולא בגזרת ההתחלות.

מוכנה להקשיב אם יש בצד השני מישהו שמוכן לדבר..

אולי זה מרגיש מאיים טיפה לצד השני, אולי הגברים שפגשתי לאחרונה מחפשים דברים אחרים.

אבל לקח לי המון המון זמן להגיע למקום בו אני מסתכלת פנימה ואומרת ככה אני, לפעמים הקול עדיין רועד כשאני אומרת כך. 

רק שאין דרך חזרה מבחינתי.