צריכה חיבוק

צריכה חיבוק וחום

צריכה חיבוק וחום ואהבה

צריכה מגע

צריכה מגע מלטף

צריכה מגע מלטף ואוהב

עומד לידי מכין את הקפה

התנועה של היד מרימה את הכפית מתוך הסוכר היישר אל הכוס

מרגשת אותי

זה שאתה מתעניין בי מרגש אותי

אולי מתוך הריק מרגשים אותי דברים קטנים , לכאורה חסרי משמעות

ואולי זה המקום הנכון לשים לב לדברים.

ועצב עמוק תוקף אותי פתאום.

כי אני ממלאה עבור אחרים כ"כ הרבה תפקידים. של אם ובת, חברה ואחות.

וחסר לי התפקיד החשוב שמישהו אחר יכול למלא.

זו התעוררות. כאילו התעוררתי מתרדמת ארוכת שנים לעולם מלא בטכנולוגיה שאני לא מכירה.

אבל בא לי כבר לדעת הכול עכשיו. הרגע.

ומכאיבה לי לפעמים ההתעוררות. גורמת לי לרצות לחזור חזרה לישון.

אני לא מוותרת. אני לא אוותר. אני בכלל שונאת המילה הזו לוותר.

ועוד יותר שונאת המילה שנאה. 

רוצה חיבוק וחום ואהבה. 

חדר מלא באנשים ואת מרגישה לבד

אחד מתוך שניים מחבק אותך ואת מרגישה לבד

מחצית מהאנשים אומרים לך לפחות פעם בשבוע שהם אוהבים אותך ואת מרגישה לבד

הביקרותיות מכלה את הנשמה היפה שלך

יש לך מה להגיד על כל אחת ואחד. מבקשת שיקבלו אותך ולא מסוגלת לקבל את האחר בלי תנאי ובלי סייג.

וההשתקפויות הן מכאיבות.

עד שלפעמים את מבקשת רק לרגע אחד להיות בורה. טיפשה. לא יודעת. מבקשת לכאוב את כאב הטפשות ולא כאב הדעת.

אבל אין דרך חזרה. 

תשמשי בדברים הזמינים, הלא מתכלים.

חמלה. נשימה. חיבוק עצמי.