וזה עוד יותר קשה...

זה קשה לחשוב שעד שנפתחת בפני בן אדם, לא משנה עם הסיבה היא שיכרות סמים או סתם פתיחות דעת.

סיפרתי את מה מציק לי, ואני יודע שהיא לא שכחה היא עוד ידעה למה אני מתכוון שאמרתי מידיי פעם שאני מרגיש את זה.

זה פשוט מאכזב כל פעם מחדש,

לא רק החוסר רצון לגעת בבעיה, האי ניסיון לעזור.

אתה מצפה למשהו ומקבל משהו שונה לגמריי , מעריך בן אדם יתר על המידה.

כנראה ששכחתי שכולנו אנושיים בסופו של דבר וזה שניסיתי לעזור לה כשהיא הייתה עצובה לא בהכרח אומר שהיא תנסה לעזור לי.

כולנו אנושיים.

כולנו בני אדם.

וזה לפעמים פשוט גורם לי להפסיק לרצות לחיות - כי איך שאני רואה את החיים שלי מתקדמים כרגע רק מתדרדר כל שניה.