"שינוי זה לפעמים דבר מוזר"
זאת הכותרת של הפוסט.

זה בעצם מה שאני מרגישה מאז שהכרתי אותו.
אני מכירה אותו בסכ"ה 3 חודשים..ועוד בזכות מי?!
בזכות "חברה" שבסופו של דבר חייבה אותי לבחור בינו לבינה..נכון שאין בכלל מה לחשוב כי אין כאן בחירה..
אבל לא בגלל שאני אוהבת אותו :\

אם היא הייתה באמת חברה טובה היא לא הייתה חושבת להציב לי תנאים. נכון שהיא חיבבה אותו והכל,וכמה פעמים אפילו אמרתי לה שאני מוכנה לוותר על העניין הזה,וכל פעם מחדש היא אמרה לי שלא צריך.ובסוף כשאמרתי לה שניראלי אני לא אוכל לרדת מהעניין היא כתבה:
"שתהיי בעניינים..אם את תהיי איתו אז שכחי ממני"
כשאמרתי את זה לו הוא אמר לי שאני אבחר בה ושהוא לא אמור להיות גורם מסכסך..אבל לי הייתה תחושה שעשיתי את הדבר הנכון "שבחרתי בו".
חחחח..אני זוכרת את הפעם הראשונה שהייתי אמורה לראות אותו..חברות שלי התקשרו אליו ופשוט השתגעו,במלוא מובן המילה,תודה לאל שמישהיא אחרת לקחה את הטלפון ודיברה כמו בת-אדם. כשיצאנו,הגעתי קצת יותר מאוחר..אני רואה אותו עם תיק על הגב[ישר אחרי בית-ספר],ואני כמו ילדה תמימה' וחמודה ><"..יותר נכון כמו בן-אדם נורמאלי באה ואומרת לו שלום,אבל השניה..זאת שהציבה תנאים..כמה שהיא אמרה לי שהיא מחבבת אותו..אפילו שלום לא אמרה לו,וניסיתי לפחות שתגיד היי ..וכמה שלא היה לי נעים אבל כלום לא עבד.
הלכנו לפארק ואני ישבתי ופתאום אני רואה אותו מצלם אותי XD
כל הערב ניסינו למצוא לו ולשניה נושא משותף כי היא לא דיברה איתו בכלל.
בסוף כשהיא הייתה צריכה ללכת,נישארתי איתו,זאת אומרת היא התעצבנה עליי כי לא ליוויתי אותה לתחנה.
******************
חודש עבר.
בכל הזמן הזה היינו מדברים כל יום,כמעט כל היום.
במשך הזמן הזה אני סיפרתי לו מה אני מרגישה אליו,ולהפתעתי זה גם היה בקטנה מה שהוא הרגיש אליי.
חודש אחרי הפעם הראשונה שניפגשנו,ניפגשנו שוב.
אני ברוב הטימטום שלי עשיתי כזאת טעות שזה אי אפשר לתאר.. ואני ממש לא רוצה לפרט,אבל אני יודעת שהוא ניפגע..מאוד!
ועד עכשיו הוא זוכר לי את אותו שישי..גם אני זוכרת אותו..אני זוכרת את היום שהרסתי הכל.

אחרי זה ניפגשנו עוד פעם וגם זה ניגמר באסון ><"
אבל מאז אנחנו ניפגשים כל שישי..
חברה שלי זרקה לו את כל האמת בפנים..את זה שאני אוהבת אותו..מבחינתי אני מאוהבת בו.
אני זוכרת כל מילה,כל חיבוק,כל מגע..הכל!
אפילו משהו שקרה לפני 3 חודשים.
בזמן האחרון אני אוהבת את השיחות שלי איתו..
הן מאוד גלויות.
לפני חודשיים..ניכנסתי מאוד לדיכאון..בגללו..תוך 5 דקות חברה שלי מוצאת אותי בוכה ואני רוצה רק להתקשר אליו ופשוט לצרוח..
אחרי שהוא חזר הביתה הוא דיבר איתי ותוך 5 דקות אני שמחה ומחייכת..כמו שהוא הכניס אותי בזמן קצר לדיכאון כך הוא הוציא אותי ממנו.
עשיתי גם שטויות בגללו.
יש לי 2 צלקות על הידיים.
ובבבשה אל תתחילו עם זה שאני משוגעת וכל השטויות האלה..מי שמתכוון לכתוב את זה אז מוכן כבר עכשיו לצאת.
הוא יודע מיזה..והוא גרם לי להבטיח לו שאני לא עושה יותר כלום..הוא ניצל את העובדה שאני אוהבת אותו.
ביום שישי שהיה אני ניפגשתי איתו ופשוט הייתי מדוכאת בגלל שכל הדברים הכי רעים שאתם יכולים לדמיין לעצמכם נפלו עליי באותו שבוע-סבתא שלי ניפטרה,ידיד שלי נישק אותי בזמן שהוא ידע שאני אוהבת מישהו אחר,ניזכרתי במישהו מאוד חשוב לי ששנה שעברה התאבד בגללי:אני הכרתי אותו עוד בזמן שהייתי גרה באוקראינה,אפשר להגיד שגדלנו ביחד,המצב בבית שלי לא מי יודע מה,ואני מאוהבת במישהו כמו ילדה בכיתה ג'..פשוט מאוהבת מעל הראש,וגם חברה של מישהו שהייתי איתו פעם הפיצה שמועה שמשו קרה בינינו בזמן שהייתי אצלו בבית כשהוא היה שיכור.

אני לא שותה-לא מעשנת!

בגללו..
בשישי הוא כל הזמן אמר לי "בשבילי" כשהוא ביקש משהו..
הוא מנצל את זה שאני אוהבת אותו.
אני אמרתי לו שאני שונאת את זה..ומה הייתה התשובה שלו?!
"זה ניצול..אבל ניצול לטובה"

******************
מאז שהכרתי אותו-לפני 3 חודשים..
אני השתנתי..
התחלתי להסתכל על העולם מנקודת מבט אחרת.

אני עשיו יושבת וכותבת את הפוסט הזה אחרי ניראלי חצי שנה שלא כתבתי או יותר..וכל מה שכתוב פה זה רק על בנאדם אחד.
******************
ובנימה אחרת..חג שמח :)