"התנתקות מן החיים"
כותרת מוזרה לפוסט.
אבל זה מה שדי קרה לי היום.
ישבתי ופשוט היתנתקתי.
חברה שלי דיברה איתי ואני בהיתי באוויר ופשוט חשבתי על כל מיני דברים,הייתי באין "עולם משלי".
חשבתי עליו[כ"כ צפוי],חשבתי על מה שעשיתי בימים האחרונים..כמו שחברות שלי מכנות את זה,'הייתי "עם הראש בקיר"..ואולי הן צודקות..ואולי באמת הגיע הזמן שאני אתחיל להאמין שהוא מרגיש אליי משו.
אבל אני לא רוצה להיפגע..לא שוב פעם!
אולי עדיף שאני אהיה "עם הראש בקיר"..שאני לא אצפה לכלום..אהיה "בעולם משלי",ואמשיך לבהות באוויר ולחשוב לעצמי כמה שאני מסכנה וכמה שאני סובלת בגללו והוא אפילו לא מודע לזה.
ישבתי היום וחשבתי גם על כל רגשות האשמה שמציפים אותי,על כך שכל זה כ"כ חוגג על המצפון שלי!
אני מדברת על זה שהפרתי הבטחה שהבטחתי לו..אבל אולי "היא" צודקת..ומה ש_ _ _ לא יודע לא הורג אותו.
אבל זה בכל זאת מפריע לי.
ישבתי וחשבתי לי על כך שיכול להיות שאני אשמה בהכל..טוב,את האמת בחלק מן הדברים אני אשמה,למשל באותו שישי..טוב יכול להיות גם שבשישי הזה. אבל אי אפשר להטיל את כל האשמה עליי! [נראלי]

אני יכולה להמשיך ולחיות ב"עולם שלי"..או שאני יכולה להתעשת ולהתחיל להאמין בעצמי..אבל מה אם באמת אין לו אליי כלום..מה אם כל התכנונים יהרסו את הקשר בינינו בכלל..מה אם הוא יתעצבן מכל הסיפור הזה בכלל?!
הן אומרות ש"הוא מנסה לרמוז"..אני לא בטוחה..לדעתי הוא יכול לדבר ככה עם כל הידידות שלו.
אבל גם אם "היא" תדבר איתו ביום שבת..ותגיד לו את כל מה שהיא רוצה..יכול להיות שזה לטובה,כי הרי בכל זאת לכל דבר בחיים יש סיבה,בין אם זה דבר טוב ובין אם רע.
אני מקווה שאחרי מה שיקרה אני לא "אתנתק מן החיים" שוב ואוכל להמשיך כהרגלי..בכל זאת עברתי כבר את המצב הכי קשה..את זה שאמרו לו שאני אוהבת אותו..

טוב אז בכל אופן זה היה סתם מאין פוסט פריקה כזה..