יש לי שלושה פוסטים בטיוטה, המון דברים לחשוב עליהם וכנראה שאני לא טיפוס של בלוגים למרות הכל. היו לי אינספור בלוגים, כמה אפילו די מוצלחים, אבל אני לא הטיפוס שאוהב לדבר על עצמו. הייתי שמחה לכתוב כאן על כל משבריי חיי ועל הפעמים שהשתנתי על מקל בתקווה שאין לי עובר בבטן וכ' אבל... זה לא אני. אם אני מספרת משהו אני מרגישה חשופה ופגיעה, אני לא רואה איך יעזור למישהו מכם לדעת עלי משהו שגם ככה לא בא לי לספר. למה אנשים עושים את זה באופן כללי? איך לפרוק ולשתף עוזר? בי זה פוגע.

ובכל זאת כן אני אכתוב על עצמי קצת. באופן מאוד כללי, אבל עדיין. יש לי נטייה להיות... לא מכורה, זאת מילה שלילית מידי. יש לי נטייה לעשות דברים עד הסוף, לבדוק מכל הכיוונים ולא לפספס. זה קורה הרבה, אבל הרבה פעמים נמאס לי מדברים באמצע. ואז אני "נוטשת". למה נוטשת? כי ככה למדתי. אולי זה פועל טוב, אולי לא, מה שלא יהיה... אני לא פועלת אחרת ואני לא יודעת לפעול אחרת וגם אם הייתה לי היכולת אני לא בטוחה שהייתי פועלת אחרת.

אני חושבת שהמונולוגים העצמיים האלה נחמדים, השעות האלה מוציאות את הצדדים הפילוסופים שלי החוצה. אחרי הכל אני אוהבת את עצמי. לילה טוב