אני מסתכלת סביבי, ומרגישה כל פעם שאני מתעוררת מחדש למשהו שנקרא "מציאות", להלך חיים שלי, של האנשים סביבי.

אני מתעוררת בתדהמה מזה, כאילו רק עכשיו גיליתי את העולם, ואולי יש מעבר? אני כבר לא בטוחה אם כל מה שסביבי הוא אמת או חלום...

אם השמש שמכסה את השמים והבניינים מחלוני קיימת, או שאני מתעוררת למציאות נפרדת?

אם הגיטרה שעל שולחני, שאני קמה בבוקר לחיבוק שלך...זה קיים? או שאולי יש יותר?

ולמה? אנחנו רק חלקיק קטן ממה שמרכיב את העולם הזה? או שכדור הארץ הוא עולם במלואו?

ומה אני עושה כאן?

ולמה המחשבות השטניות שלי עוברות לי בראש?

אולי אלו רק הסמים שמתחילים להשפיע, אבל לאן אני מטיילת שכל פעם שאני חוזרת העולם מכה בי בכזאת אינטנסיביות?

הכתיבה, המוזיקה והציור...זה יותר אמיתי מפיתוח PHP? או מJAVASCRIPT שאין לי מושג במה מדובר?

אבל כשאני שומעת שיר של איימי ווינהאוז ומסתכלת בראי, וחושבת "אם תתמידי, את רק חלק מהדרך להגיע לאיפה שהיא, לאיפה שהיא הייתה, רק תאכלי קצת פחות, את תסיימי את הקורס ותוכלי להתעסק באומנות, בסוף תהיי טובה" זה נכון? או שהקולות האלו הם תהום?

אולי אם אני אוכל קצת פחות וארד עוד קילו ועוד קילו ועוד אחד אני אחזור לתל השומר? אולי אני אהיה מושבתת מכל הסמים, האלכוהול והתזונה הלקויה?

אבל אני צריכה להיות רזה. 

אבל אני כבר לא אצל אמא, אין לא לשלם שכר דירה, אין לא ללמוד.

אין כבר אמא.

אבל אני תקועה. ולמה? למה אני לא מצליחה להוציא מילים?לצייר?למה אני כל כך מפחדת לשיר?

הלוואי והיה לי זמן. הלוואי.

הלוואי והייתי יושבת איתך עכשיו לקפה אבא, רק לשמוע אותך צוחק, רק לרגע לעצור...ולהמשיך.

http://www.youtube.com/watch?v=sZo8gUCt2hM