אני אחת שמחפשת עבודה

אני שמה לבינתיים את החלום על האפייה בצד.אבל רק לרגע,לא להרבה.רק עד שיהיה לי משהו שאוכל להסתדר

עליו ולהתקדם כי מהאופציות שנתנו לי זה לא מספיק.נכון לעכשיו,לחזור להיות סייעת זה לא בא בחשבון.אני מיציתי את זה.נכון שעברו הרבה מים מתחת לגשר מאז ונכון שהוכחתי שאני בת אדם הרבה יותר טובה משאי פעם הם יהיו,אבל מה לעשות,קשה לי לפעמים לשים את הפגיעות שפגעו בי בצד.הפגיעות האלה עולות לי בחזרה ואיתן גם הדמעות.-על כמה חבל שלא שמתי פס וכמה חבל שלא הייתי מספיק חזקה להגיד : לכו קיבינימט.הרי ממילא פיטרו אותי אז למה בדיוק הרגשתי שהייתי מפסידה? להיפך,יש לי הרבה במה להתגאות.מה שכן,זה לימד אותי שלהבא בעבודה הבאה שלי לא רק שלא יהיה אכפת לי להגיד את מה שאני חושבת אני פשוט לא אתן לאיש לגרום להיות קטנה ולהרגיש שהפסדתי.

למרות שאני די בטוחה שבעבודה החדשה יהיה לי יותר טוב כי זה לא יהיה להיות סייעת וזה יהיה באמת משהו

שאני יאהב לעשות יותר ואעשה זאת כי יהיה לי כיף ולא רק בגלל שצריך,בכל זאת,אני לא אתן לאף אחד לרמוס או לדרוך לי על הכבוד.לא אתן שינסו.מי שיעיז לנסות אני לא מקנאה בו על כמה יכאב לו שאדרוך עליו בחזרה ויותר כואב.

נ.ב - אני שוקלת להפוך את הבלוג הזה לבלוג פרטי.אז אם מישהו יצטרך גישה זה יתאפשר.