אני אחת שמחפשת עבודה

אני כותבת משהו ואז מתחרטת,מוחקת שאף אחד לא יקרא את זה.שאף אחד לא ישים לב.כאילו כתבתי

משהו שלא הייתי צריכה לכתוב ומרוב בושה או פדיחה אני מנסה למזער נזקים.

בערך כמו להיות שיכורה ולמחרת להתעורר מינוס חמרמורת.אני כותבת על החתיך עם הכיפה,שראבק,יש לו שם!

אבל כל פעם אני מפחדת לכתוב את זה כי מה יגידו עליי.או מה זה בעצם אומר עליי.

אני יודעת בהחלטיות גמורה שאני לא רוצה זוגיות או כל קשר כזה או אחר אבל לא מבינה למה אני חייבת

"להתאהב" ועוד במישהו שהקשר היחיד שלי אליו זה כמו הסיכוי שיהיה פה שלום עם האוייבים..

למה כל פעם שהוא רק מופיע לי על המסך אני מעין מסמיקה..זה משגע אותי!

בהתחלה שלפני ההחלטות האלה שקיבלתי אולי זה היה מתוך כך שהייתה לי דיעה ברורה ומוצקה שאחרי שניסיתי

כל כך הרבה כן להיות בזוגיות וניסוי "לשדך" לי שכשזה לא צלח אז ויתרתי,אבל ככל שהזמן חלף ויותר ויותר התוודאתי לכיף שברווקות,לעובדה שבאמת לא חסר לי משהו ואני לא באמת צריכה אהבה זוגית בשביל להשלים בעצמי או לעצמי משהו.ועדיין זה מבאס אותי "להתאהב"..עוד במישהו כזה בכלל.