אני אחת שמחפשת עבודה

אני לא רוצה זוגיות.לא בגלל שאני מנסה למנוע מעצמי פגיעות,אולי קצת,טיפה,כי את האמת? ברור לי שאני

נכוויתי כי לא רציתי להאמין שעדיף לי הרווקות ושברור לי שאין סיכוי שבעלי יהיה לא עפר חדד ולא אלירז שדה.

זה ברור לי שאף אחד מהם או כל "סלב" או מישהו חתיך ככל שיהיה לא יסתכל עליי בלי קשר לאם אני מובטלת

או לא מובטלת.גם אחד שהוא סתם חתיך.אז היי,למה לי להסתכל חזרה?

לא אכפת לי כמה המשפחה או מכרים ישאלו אותי מתי יגיע תורי לעמוד מתחת לחופה או מתי אביא איזה צאצא.התשובה היא פשוטה : לא עכשיו ולא אחר כך.נמאס לי להסביר את עצמי שוב ושוב כמו תקליט שבור לכל אלה שאומרים לי שאולי אני חופרת על זה או כותבת יותר מידי או לא יודעת מה בגלל שאני "כן רוצה".

תבינו,כל ההתאהבויות שלי הן סתם,כלום,אפס מאופס,משהו שאני משחררת.אני לא אעשה מעצמי בדיחה.אני לא

אעשה משהו שיגרום לי להרגיש מטופשת או יביך אותי.אני הרבה יותר טובה מלהשפיל את עצמי.

כרגע לא אכפת לי מכלום חוץ מלנסות להגיע לקריירה שבה אני אהיה פשוט מאושרת וזהו.לא רוצה כלום יותר מזה.רק להיות מאושרת.

ולא,זה לא עוד פוסט התנצלות,אני לא מתנצלת על כלום,אני שלמה עם הכתיבה שלי ועם ה"ציוצים" ועם הכל,רק

קצת כעוסה על זה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי להפסיק עם החלומות הדביליים על אהבות מטופשות.