אני אחת שמחפשת עבודה

אין לי כוח לכלום,אפילו חשק אני חושבת שאין לי.אני עוד מעט שנה "מובטלת" ואני מרגישה הכי לוזרית שיש.

אני לא ידעת למה אני מרגישה ככה אבל אני פשוט מרגישה.מרגישה שאני לא מוצאת את עצמי בגיל שכבר בטוח כולם או רובם מוצאים את עצמם,אני מרגישה כאילו כולם משיגים אותי ואיכשהו אני נשארתי מאחורנית.

יש לי אחלה של תכנית ללמוד קונדיטוריה והכל אבל ככל שאני מבינה שחלומות לחוד זה עושה אותי עצובה.

אני נעשית אופטימית ככל שאני חושבת על החלום ועל ההגשמה,ומאידך,בתוך כל זה אני מרגישה שאין לי זמן לזה,שאני צריכה למצוא עבודה במקום לנסות להגשים חלומות.וזה מתסכל.כי בא לחלום,בא לי להגשים אבל אני מרגישה תקועה וזה מבאס.