אני לא מאוהבת.אני גם אף פעם לא הייתי.את האמת רציתי קצת להשתעשע ברעיון,לדעת איך זה מרגיש.
מעין לבדוק עד לאן אפשר להגיע.רמז:לא רחוק.זה טבעי וזה הגיוני להרגיש אהבה אבל להיות מאוהבת
מבחינתי זה לדעת שזה לא משהו חד-צדדי שרק בגלל שאני רוצה אני לא לוקחת בחשבון את הצד השני ואת
מה שהוא חושב.הרי לא כל אחד שמופיע לי בטלוויזיה כמו עפר חדד לצורך העניין הופך אותו לפוטנציאל לבעל משפחה וילדים עבורי.ממש לא.
זה שקר.כי אם היה מגיב לי זה היה שובר אותי יותר.לא חשוב אם נגיד היה מגיב לי,סתם דוגמה: תודה על המחמאה עם סמיילי.אני נסחפת.נסחפתי אחרי ההרגשה שלחלוטין היא מזוייפת.
אני יכולה להתאהב בקלות,אבל בין להתאהב לבין להיות מאוהבת לדעתי המרחק הוא עצום.כך שאני יודעת
בוודאות שמאוהבת אני לא.אף פעם לא הייתי ואף פעם לא אהיה.אני לא מחפשת.אני לא רוצה זוגיות,זה לא משהו
שמתאים לי,זה לא משהו שאני מסתכלת על עצמי ככה בעוד כך וכך שנים.אני כל כך עסוקה בלחפש עבודה (כן,שוב המילה הזו:עבודה) שלהתעסק בזוטות,במרכאות כן,כמו אהבה זה מבחינתי לאבד את הפוקוס שלי.אז מאוהבת אני מקסימום מאוהבת במה שיש לי ולא במה שאין.