אני אחת שמחפשת עבודה

שכחתי להגיד לה שאני לא רוצה להישאר..איזו שפנפנה אני.לפחות לגבי היציאה שלי מוקדם מהעבודה לחתונה

של חברה טובה של אחותי אני חושבת שאני במצב די טוב.לפחות כרגע,כי יש בעיה עם למצוא סייעת מחליפה.

הגננת דיברה עם זו שמנהלת את הכוח אדם והיא שאלה אותי אחרי השיחה איתה אם אני מכירה מישהי שתעשה את זה ועניתי לה את האמת שלא.מצד אחד מרגיש לי כאילו אני צריכה לוותר על הכל,להגיד כן על כל דבר,לא להתווכח בעוד לשנייה יש לא מעט הנחות.זה מרגיש לי שבאמת יש בעבודה שלי מעמד ואני לא בדיוק המעמד הגבוה...אני באה בשביל הילדים,אני באמת אוהבת את העבודה הזו,אני בסוף היום נותנת להם כמעט לעשות את כל מה שהם רוצים מבלי להיות איתם מונוטונים של תשבו,תציירו או תשחקו.אני שואלת אותם מה בא להם ולפי זה

אני הולכת.אני אפילו לפעמים גם נותנת להם סוכריה או שתיים כי ככה בא לי.אז העניין של להישאר איתם זה בשבילי להיות אני,הכי אמיתית.מצד שני נמאס לי להרגיש הפראיירית ולאכול אותה כל פעם מהסייעת של הבוקר או משתיהן כי איכשהו הן גורמות לי להרגיש מגעיל.מחרתיים אני מתחילה לעבוד קייטנה,ימים מלאים,אני מקווה מקווה שאני לא אשאר ואתעקש על זה או לפחות שנתחלק בזה,ודבר שני שיהיה לי את השקט שאני מחפשת.

לפעמים אני לא רוצה לחזור על טעיות

אבל אני חוזרת עליהן מבלי שאני שמה לב

כמעט בתום לב

אני לא יודעת אם זה הטוב לב

או סתם הרוע לב שאני גורמת לעצמי

אבל זה בטוח הלב שלי שנותן לי לפעמים להתאכזב

ולפעמים להתחזק מכל אותן האכזבות שאני מאכזבת את עצמי

הכל הלב.הוא הכוח שיש בי לקום ולהמשיך להתקדם

את ההרגשה שהרגשתי בסוף השבוע הזה אני לא מאחלת לאף אחד..אולי חוץ מלשונאים שלי.לשונאים שלי לא מפריע לי.אני הרגשתי כל כך חלשה שכאילו,בעצם לא כאילו,אני הרגשתי שמישהו סחט ממני כל טיפת אנרגיה

שהייתה בי.לאכול בקושי הצלחתי כי החולשה הזו גרמה לי לא לרצות לאכול כלום.הכרחתי את עצמי לאכול כי

הרגשתי שאם לא אוכל משהו ארגיש יותר רע,ולמזלי אני עכשיו מרגישה יותר טוב.

מחר בעבודה אני לא יודעת איך ארגיש.מצד אחד אני לא רוצה "לדפוק" את ה"חברה" שלי ומצד שני,זו הבריאות שלי וההרגשה שהרגשתי.אני זוכרת איך בפעם האחרונה שהייתי גמורה הגעתי כי היא כעסה עליי שלא באתי.היא כל כך כעסה שלא הצלחתי אפילו להגיד לה ללכת לעזאזל ושתתמודד.היא לא מנהלת שלי,היא לא זו שמשלמת לי וחבל שלא עמדתי על זה שאני לא אגיע אבל ההרגשה הזו,המניפולציה אני אקרא לזה כי זה מה שזה,עשה לצערי את שלו.אז אני מקווה שמחר ארגיש יותר טוב.מה גם שאני רוצה להגיד לבוסית,מנהלת,הגננת שלי,שאין לי כוח יותר להישאר אחרונה אז נראה איך גם זה יתקבל..תחזיקו לי כמה אצבעות אה? אני יודעת שאולי זה נשמע קנטרני ואיך אני יכולה לבוא בטענות שיש לי עבודה אבל כמה אני יכולה לספוג?? כמה אני עוד אהיה חולה רק בגלל שלא בא לי לפגוע באף אחד אבל בעצמי אני פוגעת חופשי?

אני שונאת להרגיש לא טוב

אני שונאת להרגיש בחילה ושונאת להרגיש חולשה

אני שונאת להיות חולה!

אני יודעת שתכתבו לי החלמה מהירה ותחלימי במהרה

ואני אכתוב תודה! אמן אמן ואמן

אבל כרגע,אני מרגישה נורא

יש אפשרות שבכלל העצבים עושים אותי חולה ואומרים לי :"היי,תרגיעי קצת,תאטי את הקצב"

גם.יכול להיות.רק בינתיים אני מרגישה על הפנים ומקווה שמחר ארגיש יותר טוב

איזה מעצבן זה! אני לא מרגישה טוב.מצוננת וטיפה הגרון.

בעבודה האמת הפעלנו לא מעט את המזגן כי היה מאוד מאוד חם אבל הסיבה העיקרת היא שגם אני

לא רק מזיעה מהחום.אני בתזוזות של ניקיון ושטיפה אז בכלל זה משפיע עליי שאני לא שמה לב מתי זה לא טוב לי.איך אני שונאת את זה,שונאת להרגיש את החולשה הזו בכל הגוף..רציתי לנסוע לאחותי מחר אבל אני אתקשר אליה לבטל.אין סיכוי שאני אגיע אליה ככה.אני בטח לא מתכוונת להדביק אותה או את האחיינים שלי.

למרות שבאתי מהעבודה ודווקא הרגשתי יחסית סבבה עד שעכשיו פתאום התחלתי להרגיש עוד יותר גרוע.

עוד שבוע בערך יש חתונה לחברה של אחותי ואמרתי שאני אגיע,המצחיק הוא שגם לשנייה שאיתי בעבודה יש חתונה של חברה טובה,והקטע הוא שרציתי לצאת מוקדם ביום של האירוע וסימסתי לגננת שלנו.האמת,סימסתי רק אחריה,היא הייתה ראשונה ליידע אותה אבל אני אישית לא ידעתי את זה עד לאותו רגע שהן דיברו ביניהן ולא ממש הבנתי על מה.חשבתי בהתחלה שהיא בכלל רוצה לקחת יום חופש אז אמרתי לעצמי שאולי לפחות אצא מוקדם אבל היום שדיברנו הבנתי שהיא גם רוצה לצאת מוקדם.מה שאומר שכנראה אצטרך לוותר אחרת זה לא פייר כלפיה כי היא הודיעה לה את זה ראשונה למרות שמצד שני היא לא ממש אמרה לי משהו ורק היום מהשיחה שלי איתה הבנתי את זה.זה מרגיז,זה מרתיח אבל אין לי כל ברירה.אם היא הייתה קודם,ולא משנה אם היא דיברה איתה ולא איתי אני חייבת לוותר.מה שגורם לזה שהחולי שלי יהיה עוד יותר מעצבן כי רק מהעצבים שלי אני

יכולה להיות עוד יותר חולה..ובקיצור,אוף!!