אני אחת שמחפשת עבודה

הנה כמה דברים שאולי לא ידעתם עליי ולא ממש חשבתי שיש צורך לכתוב עד עכשיו .. טוב, חוץ מה"התאהבות" שלי במגיש חדשות 2 .. אגב, היום מהשידור שלו מבית אל הוא לבש חולצה שחורה והיה ללא משקפיים .. אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה חתיכות יצאה ממנו ? אחרי זה במהדורה המרכזית הוא הרכיב את המשקפיים שלו חזרה ולבש חולצה אחרת וחשבתי לעצמי באותו רגע שהייתי משלמת מיליונים (!) להיות במקום הזה שהוא מחליף חולצה אבל בסלואו מושן כזה כמו בסרטים/סדרות וכו' ..

בכל מקרה, אם יש דברים שאם הייתי צריכה להעיף מהעולם מבלי להתגעגע אליהם ולרצות שיחזירו אותם זה הדברים האלה :

לקים - לא אוהבת שזה על הציפורניים שלי. אתמול שאימא ואני הזמנו פדיקוריסטית/מניקוריסטית הביתה היא עשתה לי בנוסף לפדיקור גם מניקור ומרחה לי לק. חיכיתי כמה דקות שיתייבש אבל כנראה שלא מספיק זמן וחלק מהלק כבר הספיק טיפה להיהרס לי. רציתי באותו רגע להסיר את זה ניסיתי אולי בכל זאת איכשהו להתרגל לזה והרגשתי רק יותר ויותר שזה מעיק לי והיום כבר הסרתי את הלק לחלוטין.
איפור - מעולם לא אהבתי להתאפר, ובלהתאפר זאת אומרת איפור שהוא לא נגיד שהייתי מתחפשת שהייתי קטנה, איפור ממש. אני לא אוהבת. אני חושבת שאם אשים על עצמי שכבות של צבע זה סתם כאילו להסתתר ולהסתיר. ולמה, אני אוהבת את המראה הטבעי שיש לי. לא מחליפה את זה בשום דבר. איפור יכול להיות אולי הכי יפה ולעשות אותי הכי יפה אבל אם זה מרגיש לי שזה הכל כיסוי אז אני מעדיפה שלא להתעסק בזה.

נעלי עקב - גם ככה יש לי פלטפוס והגב שלי לא ממש איך אומרים "בנוי" לזה אז למה להטריח את עצמי לנסות ללכת על נעל שגם ככה תהיה לי סיוט ללכת איתה. לא מבינה גם מי המציא את הנעל הזאת, זה נראה כל כך לא נוח וכל כך לא פרקטי שאין לי מושג מה אפשר למצוא בזה יפה חוץ מכאבי גב וסבל בכפות הרגליים.

אם אני רוצה לשנות בעצמי משהו אני אשנה אבל לא כי ככה החברה רוצה ולא כי ככה אחרים אומרים או מייעצים.

לשנות משהו בעצמי צריך לבוא מעצמי. נקודה. בינתיים הכי טוב לי זה טבעי.

אין דבר כזה שנאת חינם ואין דבר כזה גם אהבת חינם.למשל,בסדרה "חברים" הסבירו יפה את הנקודה הזו מנקודת מבט אחרת של אין דבר כזה לא להיות אנוכיים שעושים מעשים טובים.שעושים מעשים טובים תמיד זה נעשה מתוך אינטרסים,לטוב ולרע,ובעיקר שנרגיש טוב עם עצמינו,-אותו דבר עם אהבת חינם או שנאת חינם.

חינם מבחינתי זה לשנוא את כולם ולא משנה את מי,וזה לא נכון,ההגדרה הטובה בעצם לשנאת חינם זו שנאה לחינם-שנאה למי שאני לא אוהבת מתוך בחירה שלי לא לאהוב,וההגדרה שלי בעצם לאהבת חינם זה שאהבה זה משהו שלא חייבים לתת אותה אם לא רוצים.

אני בדרך כלל לא אוהבת לקרוא מי יודע מה כתבות אלא אם כן זה ממש אבל ממש כתבה שכתובה כל כך טוב שאפילו אם האורך הוא הכי ארוך שיש אני אקרא את זה שוב ושוב,ולכן שקראתי את הכתבה הזו של החתיך עם הכיפה,שאגב,יש לו כתיבה מדהימה! (או ששוב זו רק אני ),זה נתן לי להישאר עם המחשבה שגם אם אני לא דתייה או כן או לא מסכימה עם הנכתב,מה שקורה פה,בינינו לבין עצמינו זה הרבה יותר מפחיד.אם אנחנו לא מסתדרים אחד עם השני,דתיים/חילונים איך בדיוק אנחנו רוצים שהעולם יראה אותנו.-נקודה למחשבה.

אגב,יש עוד איזה כתבה (לא שלו,של מישהו שראיין אותו) שהוא מספר על עצמו והצטערתי שזו כתבה יחידה שיש עליו כי הוא מאוד מאוד מעניין..סתם שתדעו חח

אין לי כוח לכלום,אפילו חשק אני חושבת שאין לי.אני עוד מעט שנה "מובטלת" ואני מרגישה הכי לוזרית שיש.

אני לא ידעת למה אני מרגישה ככה אבל אני פשוט מרגישה.מרגישה שאני לא מוצאת את עצמי בגיל שכבר בטוח כולם או רובם מוצאים את עצמם,אני מרגישה כאילו כולם משיגים אותי ואיכשהו אני נשארתי מאחורנית.

יש לי אחלה של תכנית ללמוד קונדיטוריה והכל אבל ככל שאני מבינה שחלומות לחוד זה עושה אותי עצובה.

אני נעשית אופטימית ככל שאני חושבת על החלום ועל ההגשמה,ומאידך,בתוך כל זה אני מרגישה שאין לי זמן לזה,שאני צריכה למצוא עבודה במקום לנסות להגשים חלומות.וזה מתסכל.כי בא לחלום,בא לי להגשים אבל אני מרגישה תקועה וזה מבאס.

קשה לי לכתוב על נושאים אחרים מלבד הנושאים שאני "חופרת" עליהם.סליחה על המילה "חופרת" אבל זה

בערך ההגדרה שלי לפוסטים הבלתי נגמרים שלי על מה שאני כותבת.ברגע שיש לי נושא אחד בראש אני פשוט נצמדת אליו ולא עוזבת אותו עד שאני לא מרגישה שאני ממצה את כל מה שאני רוצה לכתוב עליו,וגם אז,עד שאני ממצה אותו אני יכולה לחזור אליו אחרי פרק זמן מסויים מבלי ששמתי לב שכבר חפרתי עליו.

מצד אחד יש אומרים שזה מעצבן,כמה אני יכולה לכתוב על אותו נושא שוב ושוב ובאמת "לחדש" משהו,

נגיד לכתוב סתם על הסמי מחאה על תנובה.-יש לי מה להגיד על זה,כמו: אם יש מצב שחברה גדולה לכאורה מנצלת את הצרכנים ומטעה אותם זה בהחלט מעשה מכוער,מצד שני מה כבר אפשר לעשות,אי אפשר להוכיח שבאמת הם ניסו לכאורה לרמות אותנו הצרכנים כי אם קנינו משהו ולא בדקנו את זה אז אז מה פתאום עכשיו.

או על נושא כמו הגז נניח או "סתם" פוליטיקה.-אני לא מבינה בזה.כן,אני חיה במדינה הזו ואני אמורה להבין לפחות מעט מזה,אני מבינה קצת,אבל את הרוב לא,הרוב לא באמת נגיש או מוסבר בצורה כזו שתהיה לי נוחה להבנה שמה בעצם יש לי לכתוב? לא בא לי סתם לכתוב ולצאת כמו שאומרים "חומוס".

אז יוצא בעצם שאני חופרת על דברים שתהיה לי יכולת להגיב עליהם כי אני יודעת עליהם ומבינה בזה הכי טוב

- על אהבה דבילית או המובטלות שלי.זו בעיה אבל זה בערך מה שאני יכולה.