אני אחת שמחפשת עבודה

הים.המקום שהרגיע אותי ומרגיע.הלכתי עם אימא שלי.קצת להתאוור.וכן,אולי טיפל'ה לחגוג את זה שפיטרו אותי.רציתי שאם כבר פיטרו אותי אז לפחות להיות שמחה ולא להיות עצובה.להגיד לעצמי שאני מפה יכולה רק לגדול ולגדול הכי גבוה ונראה לי שהצלחתי

לקחתי קינוח.למה? כי בכל זאת משהו מתוק להרגיש שלמרות הכל החיים מתוקים

הנה,אפילו הסירה הזו שבאופק נותנת את התחושה שמעכשיו הכל בסדר

 לדרוך ככה על החול זה הדבר הכי כיף שיש.הייתי יושבת אבל היו כל כך הרבה אנשים שבאמת לשבת מול הים לא הייתי יכולה מקווה שאולי פעם הבאה זה יתאפשר לי יותר

כשלא עבדתי בכלל הרגשתי מובטלת.הרגשתי שאני לא שייכת לאף מקום ושכולם רק מסתכלים עליי עקום.כשלא

עבדתי הרגשתי במחשבה שכולם חושבים שאני פרזיטית שחיה על חשבון אחרים.ואני מודה שגם פה,בבלוג,קצת

הרגשתי שהיו כאלה שתמכו והיו כאלה שרק ידעו לבקר אותי.כשהשגתי את העבודה שלי כסייעת לא שמעתי יותר ביקורת,זה כאילו נפסק והרגשתי שסוף סוף מסתכלים עליי בצורה יותר מכובדת.הבעיה היום אחרי שפיטרו אותי בשיחת טלפון הייתה שהוכחתי לאחרים כמה התמדתי ולא נשברתי גם כשהיה לי קשה ועל הדרך שכחתי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת.שכחתי שהשגתי את העבודה הזו לבדי בלי שיעזרו לי.אתמול שהתקשרו אליי,יותר נכון התקשרה אליי מישהי ממשאבי אנוש ובישרה לי שמפסיקים להעסיק אותי,אני מודה שלראשונה אני לא הרגשתי ואני גם לא מרגישה מובטלת.אני לא מרגישה אחת שעכשיו אין לה עבודה אלא להיפך,אני מרגישה אחת שהייתה לה עבודה במשך כמעט שנתיים (היה צריך להיות באוקטובר) ועכשיו מתחילה שוב אבל עם יותר ניסיון ויותר למודת חיים.אז לא,אני לא מרגישה מובטלת.אני מרגישה אחת שמחפשת עכשיו עבודה אחרת.יותר טובה.יותר מוערכת.בתקווה שלא אגיע כל יום הביתה ואשבר כמו שלא מעט פעמים נשברתי בעבודה הזו.או לפחות לא בעצמה שהייתה.אז לא,אני לא מובטלת.

כן.מה שאתם קוראים.היום בבוקר התקשרו אליי ממשאבי אנוש ומסרו לי שבגלל כל מיני אילוצי מערכת

בואו נקרא לזה,אני קוצצתי..כמה עכשיו משנה לי לדעת את הסיבה? אני לא יודעת.אני יודעת שהייתי הכי חמה,הכי נפלאה,הכי טובה והכי מקסימה ומי יודע אולי אהובה.ההורים לא הראו חוסר אהבה כלפיי עד כמה שנוכחתי לדעת והילדים הראו אליי אהבה וחיבה גדולה.גם מחוץ לשעות הפעילות.אז אני לא יודעת מה בדיוק הסיבה.ניסיתי להוציא ממנה שבב של מידע,לדעת אולי יותר אבל כל מה שאותה אחת דיברה איתי אמרה לי זה שזה מטעמי קיצוצים.אני מנסה לנחש שאולי בגלל שעבדתי בגן אחר והיו לי שם תסבובות עם הסייעת המגעילה או בגלל שלא מעט פעמים שמעתי ש"התלוננו" על שירותים מסריחים..אני לא יודעת.אני רק יודעת דבר אחד:

לעבוד שנתיים במקום אחד - אני גאה בעצמי.מאוד.זה לא מובן מאליו

אני גאה בעצמי כי הוכחתי לעצמי שאני יכולה להזיז הרים וגבעות ושאני כן יכולה למצוא עבודה ולהתמיד בה.

והכי חשוב-שזה הפסד שלהם.לא שלי.עכשיו מה שנשאר לי זה להזכיר לעצמי את זה עכשיו לא מעט פעמים..כי אני לא יודעת כמה אני אשמע לעצמי מספיק אמינה או אשכנע את עצמי שזה נכון..

נ.ב - על העלבון הזה אני ממש לא הולכת לוותר.עם כל הכעס שיש בי עכשיו אני לא מוותרת להם על שום דבר

וחצי דבר.את מה שמגיע לי אני אתבע.

קשה להתעלם היום מהפרק של האח הגדול.אם להיות מדוייקת אז לי זה קשה במיוחד.הלינץ' שעשו ללינור.זה כאב וזה כואב.זה פשוט בלי יותר מידי מילים כואב לי מבפנים.זה העלה בי כל כך הרבה מהעבר.הרגשתי שמה שאומרים עליה זה כאילו עליי,למרות שביני לבינה אין קשר.המשפטים שאחי אמר לאחרונה כמו "תגידו לה שהיא לא חברה שלי","אני לא יכול לסבול אותה פה בחדר" (באחת המשימות האחרונות שהיו להם),"היא חשבה שבית מהשיר שכתבתי דיבר עליה.מטומטמת" צבטו לי.הרגשתי איך הילד המקובל בכיתה שלי עשה ממני צחוק כי ידע שהיו לי אליו רגשות.כמה המבט שלו לעברי היה מבט של סלידה.איך בל"ג בעומר עם הכיתה כמה ילדות החליטו להתעלל בי ולזרוק עליי חול וחשבו שזה מצחיק.איך הילדה שהייתי חברה שלה פתאום אומרת לך שתכירי חברות אחרות כי נמאס לה שאני מסתובבת איתה.איך כמה בנים הרביצו לי ואחד כמעט הרג אותי.איך סבלתי ואני מנסה עד עכשיו לאחות את הקרעים.רק בגלל פרק אחד "קטן" של תכנית ריאליטי.היו פעמים שרציתי פשוט לבכות.אפילו הדמעות עוד שנייה והיו יוצאות בכל הכוח.אותי תמיד לימדו שלא משנה מה בן אדם עושה לך את תמיד צריכה למצוא את המקום הזה לסלוח.אם לא לבן אדם אז לעצמך.הבעיה היא שקשה לי.לפעמים אני שוכחת מזה,שוכחת מזה שפעם שנאו אותי ולא קיבלו אותי.שאני נזכרת בזה זורק אותי אחורנית בחזקה וזה עוד יותר כואב.לא משנה מה עשיתי או לא עשיתי,התנהגות מחפירה כזו שקיבלתי לא הגיעה לי.בדיוק כמו שללינור לא הגיע ההתנהגות שהיא קיבלה.זה פשוט הרגיש לי ככה בדיוק.אולי אני מגזימה.יכול להיות.יכול להיות שאולי אני יוצאת מפרופורציות כי זו בסך הכל תכנית "מסכנה" אבל זה השפיע עליי.