לפני הפרק , רציתי להגיד שזה ממש מאכז להשקיע בלכתוב פרק ואז לראות שיש רק שני קוראים ...
נכון , אני כותבת בעיקר בשביל עצמי אבל תמיד נחמד לדעת שאנשים קוראים ומעריכים את מה שאני כותבת :)
פרק 10 - עכשיו או לעולם לא :
**נקודת מבט של הארי**
"בבקשה ? "
"לא " .
"ממש בבקשה ? "
"טוב , נו "
"באמת ? "
"לא ."
ג'מה פלטה אנחת יאוש אחרי כל הנסיונות שלה לשכנע אותי לצאת איתה ועם לואי למועדון .
אני לא בטוח מתי זה קרה אבל ג'מה ולואי התחברו מאוד בזמן האחרון מה שאומר שהוא נמצא בבית שלנו הרבה , לא שיש לי בעיה עם זה .
מאז שהכרתי את לואי בפעם הראשונה נוצר בנינו חיבור ואפשר להגיד שהוא אחד מהחברים הכי טובים שלי .
"לואי . זרוק עליו כרית " שמעתי את ג'מה אומרת ומיד אחרי זה הרגשתי כרית מוטחת בראש שלי בדיוק מרשים .
"בשביל מה זה היה טוב ?! " התלוננתי תוך כדי סידור התלתלים שלי שהתבלגנו מההדף של הכרית .
"בשביל שני דברים – הראשון , זה כיף " , ג'מה עצרה כדי לתת כיף ללואי שנראה משועשע מכל המצב , "והשני , כי אתה לא מקשיב לי "
"בסדר , בסדר . אני בא " רטנתי בזמן שאני עולה לחדר שלי .
**נקודת מבט של אלנה**
"בבקשההה ? " טיילור ניסתה את מזלה פעם נוספת .
"בפעם האחרונה , לא . "
"אבל גם זאין , נייל , לואי וג'מה באים , וכמו שאני מכירה את ג'מה ולואי הם בטח יסחבו איתם את הארי ."
פתאום הרעיון של לצאת לאותו מועדון שגם הארי יהיה בו לא נשמע לי כל כך גרוע .
"בסדר , ניצחת . אבל – אני בוחרת את הבגדים שלי " התעקשתי .
-
טיילור בחנה אותי במבט מזועזע בפעם העשירית לפחות , "לא חשבתי שתלכי כל כך רחוק כשהרשתי לך ללבוש מה שאת רוצה . "
"מה הבעיה ? " התגוננתי , "את לובשת טרנינג . עם טרנינג לא באים למועדון . לשום מקום לא באים עם טרנינג, טרנינג שורפים. משמידים."
הסתכלתי על עצמי במראה , שוב .
אוקיי , טיילור צודקת . נראיתי כמו עקרת בית עייפה, אם לשלושה ילדים.
"טיי, בחיים לא חשבתי שאגיד את זה, אבל..." היא הביטה בי בציפייה , "תלבישי אותי . "
היא שלפה במהירות מהארון שלי שמלה בצבע טורקיז כהה עם מחשוף מעוגל שמגיעה עד לברכיים , זרקה לעברי חגורת צמה לבנה, ונתנה לי נעלי עקב שחורות .
**נקודת מבט של הארי **
"אחלה קצב", ג'מה חייכה,מניעה את ראשה לקצב המוזיקה החזקה שנשמעה במועדון, הסתכלתי על זאין נייל ולואי שנראו נהנים גם הם , חייכתי חיוך קטן לעצמי .
הסתובבתי לכיוון השני וראיתי את טיילור מדברת עם אלנה ליד הכניסה , החיוך שלי התרחב .
ממתי רק לראות אותה גורם לי להתרגש כל כך ?
~"שלום ביית !" פרצתי את דלת הבית שלי בחיוך, שם ג'מה ולואי חיכו לי, צופים בטלוויזיה בשעמום.
"היי הארי " ג'מה ענתה בחוסר עניין .
"אני חושב שמצאתי את האחת שלי" אמרתי בהתרגשות , "הו, נהדר. רגע... מספר 33 או 28? איבדתי ספירה", ג'מה מלמלה, וחזרה לזפזפ בין הערוצים.
ניגשתי לטלוויזיה וכיביתי אותה בבת אחת. "שתקו ותקשיבו לי", אמרתי, והתיישבתי על הספה מולם.
"ואו , לא הפסקת לחייך מאז שנכנסת לבית , אני כל כך מאושר בשבילך!" לואי צרח ונתן לי חיבוק מוחץ.
"לואי.. אוויר... צורך... קיומי ... " ניסיתי להשחרר מהאחיזה שלו , "ספר לי . " הוא אמר והסתכל עלי בציפיה .
נאנחתי, אבל אז חזרתי לחייך חיוך רחב, מחפש מה להגיד , "היא יפה?" לואי שאל בקריצה, ואני הנהנתי. "מאוד. יש יותר יפות ממנה, אבל משהו באישיות שלה ובחיוך שלה עושה את היופי שלה למיוחד, בלתי נשכח."
"אתה כל כך דלוק על אלנה ! " ג'מה התערבה בשיחה ,גורמת לי להסמיק , "אתה מסמיק, הו הארי!" היא אמרה ברגשנות מזוייפת .
"דיי כבר", מלמלתי במבוכה . " נו , נו ,מה עוד?" לואי שאל בציפייה.
"בעיקרון זהו ... עוד לא חשבתי מה אני עושה עם זה " אמרתי עם מעט אכזבה בקולי .~
הורדתי את המבט שלי מאלנה לשניה אחת והושטתי יד לבקבוק הבירה שהופיע על הבר , לקחתי לגימה ארוכה , "שותה? אתה לא קצת צעיר מדי?" נשמע קול מוכר מאחורי .
הסתובבתי כדי לפגוש את הפנים המחייכות של אלנה , "לא. אני בן 18. תרגישי חופשייה להמשיך בחיי היומיום המרגשים שלך" צחקתי בזמן שהיא התיישבה לידי .
"גם אותך גררו לפה באיומים ? " אלנה שאלה ברגע שהתיישבה בכיסא לידי .
"איומי כרית , יותר נכון ..." מלמלתי בשקט , ולקחתי עוד לגימה מהבירה שלי .
"מה דעתך שנעוף מפה ? בכל מקרה , אני עדיין חייב לך סרט ופופקורן על חשבוני" חייכתי אליה בשובבות .
-
"או, או! הפרסומות תכף מתחילות, הארי !" אלנה קיפצה מולי, משתדלת לא להפיל את דלי הפופקורן הגדול שהחזיקה.
החזרתי את הארנק לכיסי, מחייך לעברה. היא הייתה כל כך יפה הערב, וזה בהחלט עדיף להיות פה איתה מאשר להישאר במועדון ההוא .
התיישבנו יחד במושבים שלנו באולם, בדיוק בזמן.
"קוקה קולה, והפעם בטעם חדש ומרענן!" הפרסומת התחילה, מציגה את טיפות האדים הנוזלות באיטיות על הבקבוק.
"אדיר", לחשתי לאלנה, שהתחילה לחסל את הפופקורן, מרותקת למסך.
"לגמרי", לחשה בפה מלא.
"אנחנו שרוטים, נכון ? " זרמתי עם האהבה הבלתי מוסברת של אלנה לפרסומות שמשדרים לפני הסרט .
"אהא", גיחכה.
כעבור כמה פרסומות, התחיל סוף סוף הסרט. "ליל האימה".
אבל לצערי, שכחתי פרט אחד שולי וקטן , אלנה פחדנית .
מאוד .
"אומייגאד הארי ! למה הוא צריך לרצוח גם את האיש הזה ?!" אלנה כמעט צרחה, מסתירה את עיניה בידיה בפחד. נשמעה עוד צרחה מהמסך, ועוד נתז של דם. אלנה צעקה, קוברת את ראשה בחזי בהיסטריה.
חה . אולי דווקא לא לצערי .
חייכתי לעצמי, מניח את ידי על ראשה באבהיות. "אל תדאגי, הוא עוד מעט מסיים לערוף לו את הראש", לחשתי לה.
"וואו, זה מעודד." קולה נשמע במעומעם , אפילו כשהיא צינית היא חמודה.
ככה היא נשארה רוב הסרט, ראשה תקוע בחולצתי,כשהיא ממלמלת דברים לא מובנים.
"אלנה", לחשתי לה כשהסרט נגמר. ראשה לא זז, והתחלתי להיות קצת מודאג. הזזתי את גופי בזווית כזו שיכולתי לראות את פניה, היא ישנה.
היא נראתה כל כך מתוקה, כמו ילדה קטנה,כמעט ולא היה לי לב להעיר אותה, אבל האולם היה כבר ריק והסדרן שלח לי סדרת מבטים רצחניים.
"אלנה", לחשתי לה שוב, מעביר יד על לחייה. "קומי."
היא פקחה את עיניה בטשטוש, מביטה סביב.
אלנה ראתה שהיא שעונה עלי והתרוממה במיידיות. "או, סליחה. אתה ממש נוח", הודתה, מגרדת בראשה במבוכה קלה.
צחקתי, והושטתי לה את ידי. היא תפסה אותה לאחר היסוס קל, ויצאה יחד איתי מהאולם.
"מעוניינת בארוחת ערב?" שאלתי בחיוך ג'נטלמני.
"אכלנו כבר פופקורן, לא? " היא חייכה אלי בחזרה.
"טוב, בקושי אכלנו מהפופקורן, כי את חיבקת אותי כל כך חזק עד שלא יכולתי להושיט את היד לכיוון של הדלי בכלל", צחקתי, והיא הסמיקה.
"אל תעמיד פנים שלא נהנית מזה ".
-
תוך כמה דקות ישבנו בתוך המסעדה הקטנה כשמולנו צלחת מלאה בפנקייקים עם סירופ וקצפת .
חייכתי חיוך מסופק בזמן שצפיתי באלנה חותכת לעצמה חתיכה קטנה של פנקייק בעזרת המזלג שלה ומכניסה אותה לפה .
הבחנתי בטיפה קטנה של סירופ שנשארה בזווית הפה שלה , "יש לך משהו ... " אמרתי והצבעתי על הפינה הימנית של הפה שלי .
"כאן?" היא שאלה, מנסה לנקות את הסירופ מן הפה שלה .
"לא, כאן..."
"כאן ?"
"כאן..."
"כאן?"
"תני לי ... " אמרתי ונשענתי על השולחן , מתקרב אליה .
השתמשתי באגודל שלי כדי לנקות את הסירופ מהלחי שלה , גורם לה להסמיק .
נשארתי קרוב אליה והתחלתי לחקור את הפנים שלה , השפתיים שלה שהיו משוחות בליפסטיק כמעט חסר צבע , אף הכפתור הקטן שלה , השיער המתולתל-גלי בצבע שטני שאם לא היה ערב עכשיו היה מקבל גוונים של בלונד בגלל השמש .
וכמובן , החלק האהוב עלי , העיניים .
עיניים ירוקות גדולות , שברגע זה מסתכלות עלי , מחכות לצעד הבא שלי .
אבל ... מה יהיה הצעד הבא שלי ?
זה לא אמור להיות קשה , רק תנועה אחת שתסגור את המרחק הקטן שעדיין נותר בנינו ,תנועה אחת שתביא אותי בדיוק למקום שבו אני רוצה להיות .
אבל מצד שני , אולי זה לא המקום , אולי זה לא הזמן .
אותה תנועה שמסוגלת ליצור משהו ביני לבין אלנה מסוגלת גם באותה הקלות להרוס את הכל .
מבט נוסף בעיניים של אלנה , זה עכשיו או לעולם לא .
הרמתי את היד שלי מהשולחן והנחתי אותה בעדינות על הלחי של אלנה , המבט שלה הועבר במהירות אל היד שלה ואז חזרה עליי .
בעזרת היד שלי משכתי את הראש של אלנה קרוב יותר אלי , כל תנועה שלי הייתה איטית והססנית , מסגירה את חוסר הביטחון בנוגע למעשים שלי .
ואז , מין תחושה מוזרה כזאת , כאילו עובר בי זרם לא מוסבר של התרגשות .
הנשיקה הכי מדהימה שאי פעם חוויתי , כל הפחד וחוסר הבטחון נעלמו פתאום .
ברגע אחד , שכחתי שאנחנו באמצע מסעדה .
ברגע אחד , שכחתי שיש מסביבנו עוד אנשים .
ברגע אחד , הכל היה מושלם .
עם כל כמה שזה קצר , אין לכם מושג כמה שכתובים החלק של הארי ואלנה עבר עד שהוא הגיע לזה XD
מקווה שאהבתם D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nicole-סיפורים בהמשכים