וואו , באמת עבר הרבה זמן O:
אבל טיולים , מבחנים , שיעורים , סתם חוסר מצב רוח ... קורה XD ועכשיו גם עם החזרות להצגה בכלל זמן לנשום יש לי רק בערב ._.
וחוץ מהכל הייתי צריכה זמן כדי לחשוב לאן אני רוצה לקחת את הסיפור למרות שאני בטוחה שתוך כדי הכתיבה אני ישנה כל כך הרבה דברים וזה יצא לגמרי שונה מכל מה שתכננתי
אבל עכשיו הכל בסדר ואני פה DD:
פרק 11 - אין דרך חזרה :
"את יפה " הוא אמר בשקט , גורם לי להרכין ראש , רק כדי שהוא לא יראה שאני מסמיקה .
הרגשתי את האצבע שלו מתחת לסנטר שלי , מרימה את ראשי עד שמבטי פגש את העיניים החומות שלו .
ידעתי שאני מוכנה שזה יקרה , אבל לא בדיוק ידעתי מה לעשות ...
הייתי צריכה להסתמך על שנים של צפניה בסרטים רומנטיים וכמובן , עליו .
התקרבנו לאט, יותר נכון , הוא התקרב , כי אני פחדתי .
פחדתי לפשל ולהרוס את הכל .
מתישהו הוא עשה את הצעד וסגר את הרווח בינינו , השפתיים שלנו נגעו אחת בשנייה.
בהתחלה נלחצתי , זה הרגיש מוזר ואולי אפילו מגעיל , לא הצלתי להבין איפה הקסם שאמורים להרגיש בזמן כשמתנשקים עם האחד שאוהבים .
הסתכלתי עליו וראיתי שהעיניים שלו עצומות , ניסיתי גם אני לעצום את העיניים , אין לי מה להפסיד ...
באותו רגע הבנתי , זה הקסם .
אותו הקסם שתמיד מראים בסרטים , אותו קסם שגורם להרגשה מדהימה למלא את כל הגוף שלי .
הרגשה מדהימה שאף פעם לא הרגשתי מקודם .
הרגשה שאף אחד לעולם לא יוכל להבין , אף אחד , חוץ ממנו .
עכשיו הבנתי שההרגשה הזאת היא משהו שרק אנחנו יכולים לחלוק , משהו רק שלי ושלו .
כנראה שכל מה ששמעתי על נשיקות ראשונות , כל הדברים האלה שתמיד חשבתי שהם יותר מידי מוגזמים , תמיד היו נכונים .
הם פשוט מסוג הדברים שצריך לחוות כדי להבין .
אבל עכשיו , אני מבינה .
כי עכשיו , חוויתי את הנשיקה הראשונה שלי .
איתו .
"נו ,איך הנשיקה הראשונה שלך ? " הוא אמר בחיוך מלא ביטחון .
חיוך שאיכשהו תמיד הצליח להעביר גם לי תחושת ביטחון, אבל לא הפעם ...
התחלתי להרגיש גם בושה בתוך סערת הרגשות שהתחוללה בתוכי עכשיו , הוא בטח עשה את זה כל כך הרבה פעמים , כל כך הרבה פעמים שהוא חלק את הרגשות המיוחדים האלה עם מישהי אחרת שהיא לא אני .
"אני לא בטוחה . אולי צריך לבדוק את זה בנשיקה השניה שלי ? "
לפני שהוא הספיק להגיב , נצמדתי אליו שוב .
הפעם הייתי הרבה יותר בטוחה בעצמי , אבל עדיין נתתי לו להוביל , כי סמכתי עליו .
סמכתי עליו שהוא יהפוך את הנשיקה השניה שלי למדהימה בדיוק כמו הראשונה.
וכמו תמיד , הוא לא אכזב אותי .
אבל פתאום , כשפתחתי את העיניים , ליאם לא היה שם .
לאט לאט התחלתי לחזור למציאות .
מציאות שבה אני לא אותה ילדה בת ארבע-עשרה שמתנשקת בפעם הראשונה עם ליאם , החבר בן השבע-עשרה שלה .
מציאות שבה הארי יושב מולי , מסתכל עלי ומחכה לאיזושהי תגובה ממני .
מבט אחד בעיניים הכחולות-ירוקות של הארי גרם לי להבין כמה אסור ולא נכון מה שקרה עכשיו.
יושב מולי הארי , הבן אדם שמוכן לאהוב אותי ולהיות שם בשבילי אבל במקום להראות לו שאני מוכנה לאהוב אותו חזרה , אני חושבת על מישהו אחר בזמן שאנחנו מתנשקים .
אולי זאת כבר לא הנשיקה הראשונה שלי , אבל זאת הנשיקה הראשונה שלנו , ביחד .
אבל מצד שני , זה לא סתם מישהו אחר , זה ליאם .
ליאם שלי .
אותו אחד שהיה האהבה הראשונה שלי , ועד לפני שפגשתי את הארי , גם היחידה .
מבט נוסף על הארי , הוא עדיין יושב שם , מחכה שאני אעשה משהו .
חייכתי אליו חיוך קטן , שלא יחשוב שהוא עשה משהו לא בסדר ...
כי זה לא הוא , זאת אני .
ואני אוהבת את הארי , אני באמת אוהבת אותו , בדיוק בגלל זה אני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד אותו .
לאבד אותו כמו שאיבדתי את ליאם ...
"אני אוהבת אותך " אמרתי את הדבר הראשון שעלה לי בראש , וזה גם היה לגמרי נכון .
אבל למרות הכל , זה כאב לי .
כאב לי לרמות אותו ככה .
הוא מצפה ממני להיות לגמרי שלו , ולצערי , זה משהו שאני לעולם לא אוכל להבטיח לו .
"גם אני אוהב אותך "
זהו זה .
מכאן כבר אין דרך חזרה .
אני יודעת שזה קצר ..
ולהגנתי , זה לא היה אמור להיות קצר אבל סוג של הסתבכתי עם הפרק הזה
ואני עדיין לא הכי מרוצה ממנו ...
אז אתם יכולים לקרוא לזה סוג של מיני פרק מקשר כזה :$
בכל זאת , מקווה שאהבתם :) ^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nicole-סיפורים בהמשכים