הגיגיה של מייפל

"לאן הלכתם?"

"לסבתא."

"אז למה לא אמרתם לי?"

-

"לי יש את זה בבית!"

"אז מה?!"

"בסדר, תצעקי עליי יותר חזק."

-

"למדנו יחד אתמול וחזרנו על החומר הישן. לא אמרנו לך כי ידענו שלא תבואי."

בסדר.

-

"רוצה לבוא איתי ועם דודה שלי לתל אביב?"

הלוואי שיכולתי.

-

"אולי תפסיקו! זה כבר לא מצחיק."
"זאת לא אשמתנו, את נפגעת בקלות."

"מה את אומרת! אז תנסי לעזור לי קצת." 

-

"את הולכת עם ההורים שלך?"

לא, אני הולכת עם.." והיא אמרה חמש שמות.

"אה."

-

נמאס לי כבר מכל הדברים המטומטמים שאומרים לי, והיא חושבת שהיא בסדר. היא לגמרי לא בסדר! שתבין כבר איך היא מתנהגת ותתחיל להתנהג כמו חברה. היא גורמת לי להרגיש שאני לא מספיק טובה כדי להיות חברה שלה. אני לא צריכה אותך. אני יכולה טוב מאוד להסתדר לבד. ובלעדיי, חומד, לא היית מי שאת היום.

רק שיעבור כבר מחר. אני לא יכולה עם הדבר המעיק הזה על הלב יותר.

מייפל.