הגיגיה של מייפל

אני פשוט יכולה להתפוצץ מזה שלא אכפת לך. לא אכפת לך שסיננת אותי אתמול, לא אכפת לך למה אני מתנהגת אלייך ככה וברור שלא אכפת לך מה אני מרגישה.

את פשוט מתעלמת ממני, וכשאני עושה את זה, את מחמיצה לי פרצוף לשאר היום. כשאני עושה לך פרצוף, את דואגת להזכיר לי את זה. הכול חייב להיות סביבך, כשמשהו נסדק בעולם הבדולח שלך, אני צריכה להיות שם כדי לנחם אותך וכשלי קורה משהו, לא אכפת לך. אני זוכרת לפני שנתיים, כשסבא שלי נפטר, יצאתי בפנים קודרות מהבית ושאלת אם קרה משהו. ברור שקרה משהו! איך לא ידעת מה קרה? את כל כך מטומטמת? איימי ידעה. את לא.

אני פשוט לא יכולה עם זה יותר. כל ההקנטות, כל ההתעלמויות, היכולת שלך לחשוב שאת טובה יותר ממני ושאת יודעת יותר טוב ממני. את אומרת שאת בוכה כשאת לבד בחדר, ואת אומרת שזה משחרר. על מה יש לך לבכות בדיוק? מאכילים אותך בכפית של זהב, נותנים לך כל מה שאת רוצה, ומעט הבעיות שיש לך, יש אותן לכל אחד. יש לך חבר מדהים שדואג לך, לילי אוהבת אותך יותר ממני והחבר שלה מחשיב אותך לידידה יותר קרובה שלו מאשר אני. אז מה הבעיה? את לא יודעת מהו כאב אמיתי, את לא יודעת מה זה כשכלום לא מסתדר לך, כשאת צריכה להיות שונה, ואת צריכה להתאמץ כדי לצאת בערב כמו כולם. 

אני פשוט אתפוצץ יום אחד, ולך לא יהיה אכפת אפילו. הלוואי שיכולתי לנתק קשר ולהיעלם לזמן מה. אבל כמובן שזה לא כל כך קל.

הוא שלח לי הודעה אתמול אחרי שלא דיברנו כבר חודש וחצי. נמאס לי להיות זאת שמתחילה את השיחה. אז לא שלחתי לו הודעה המון זמן, נתתי לו המון זמן להתגבר על הבעיות שלו. התנצלתי ואמרתי שאני באמת סנובית והוא אומר לי שנעלמתי וחשב שמצאתי את החיים שלי. מה זה לעזאזל אמור להביע?

למה כשאני לא מתחילה את השיחה אני נחשבת לסנובית? הוא סנוב ומעצבן בדיוק כמוני, עושה את עצמו מסכן כאילו עשיתי לו עוול נוראי. גם אתה אשם בדיוק כמוני, אז שלא תעז להפיל את הכול עליי. 

הלוואי וישראבלוג היה מקום אמיתי על המפה, הייתי בורחת לשם ולא חוזרת לעולם.

מייפל.