סיפורים בהמשכים

פרק 4 – הסופגניות של אפריל

"אנחנו נמשיך לחדר אחר" אמרה אפריל מושכת אותי, "היי תזהרי אני בנאדם" אמרתי לה והיא גיחכה, "את חייזר".

"של מי החדר הזה?" שאלה כשהלכה טיפה, "של קווין" עניתי, "קים תוכלי להביא לי את התיק מהחדר של קוו" שאלה דניאל צועקת לעברי, "של מי?" שאלתי את אפריל והיא הנידה בראשה, "של קווין" אמרה ונכנסנו לקחת אותו וג'ק וראיין ישבו על המיטה לא מובן מה הם עושים.

"השניים האחרים" אמרה מחייכת והם הסתכלו עלינו, "זאת אפריל חברה שלי, איפה התיק של דניאל?" שאלתי אותם ראיין קם ונתן לי אותו ואז לחץ את ידה של אפריל, "חדר יפה ישלו" אמרה מתלהבת ורציתי לרצוח אותה.

"בואי כבר" אמרתי ויצאנו הולכות במסדרון, "לא נכנסנו לשל ניק" אמרה באה להיכנס, "כשניק יבוא הוא יערוך לך סיבוב בחדר שלו, אפילו תדברי איתו בשירותים עכשיו בואי" אמרתי לה והיא צחקה.

נתתי לדניאל את התיק שלה וישבנו אני ואפריל בחוץ עם יובל פרנקי ומקס שאמר לאפריל שלום, "נו אפ משו מעניין בישראל?" שאל מקס והיא הנידה בראשה, "חוץ מזה שעכשיו שמה לילה לא" ענתה לו מחייכת, "הבאת סופגניות?" שאלתי בעברית ויובל הפנה מהר את מבטו למשמה סופגניות, "חשבתי אולי לא יהיה נעים כי בכל זאת הם נוצרים" אמרה אפ מאכזבת אותנו, "אבל גלית אמרה שדניס רוצה לטעום מהסופגנייה למרות הדת שלה אז הבאתי" אמרה מחייכת מלהיבה את כולנו, "מה זה סופגנייה?"  שאל פרנקי באנגלית,  "מאכל של החג היהודי, חנוכה" אמר מקס והמשיך להסביר בעוד אמא דניס אלכס אבא ודניאל מצטרפים גם.

"לכם יש את הכריסמס לנו יש חנוכה, אתם שמים עצים ומקשטים אותם ואנחנו שמים חנוכייה ומדליקים נרות" הסביר והוא הנהן, "וסופגנייה זה אחד המאכלים הטעימים והמשמינים אצלם בחג" אמרה דניס לפרנקי והוא הנהן.

"למה את מחכה תביאי" אמרתי זוממת לגמור את כל הקופסא, "שכולם יבואו" אמרה אמא ובאתי לענות לה בכעס איך מבטה של אפריל הזהיר אותי.

"חזרנו" קראו אחרי חצי שעה פול וקווין, "יאי" אמרתי והם הסתכלו עליי כלא מאמינים, אפריל ומקס צחקו כי הבינו שאני זוממת על סופגניה.

"עכשיו אוכלים" אמרה אמא מסתכלת עלי בשעשוע.

"מה זה הדבר הזה?" שאל ג'ו מתפקע מצחוק על הסופגנייה, "מאכל טעים" ענה פרנקי, ותורה של דניאל לצחוק הגיע.

לקחתי לי אחת עם מלא אבקה, "אני רציתי את זה" ציינה אפריל חוטפת לי היד, "אבל זה שלי" אמרתי מחזירה את זה לידיי. האבקה נפלה על השולחן ולא נשארה כבר אבקה, "טוב קחי" אמרתי אחרי הסתכלות קלה, "לא אני מוותרת לך" אמרה לוקחת אחר, "ישלך מצלמה?" שאל ניק את קווין, "למה?" שאל קווין לוקחת טעימה מאחד הסופגניות, "זה מאוד טעים" ציין מחייך, ניק גם קח אחד והתחיל לאכול במעגלים, "אממ ניקולאס" אמרה אמא שלי, ניק הסתכל עליה ממשיך לאכול, "יש שם ריבה" אמרה והריבה השפריצה על ניק, "בשביל זה צריך מצלמה" צחק ג'ו וקווין צילם אותו.

"בואי נצטלם" קראה אפריל מתלהבת מהרעיון מושכת לי ביד, "שישפריץ עלייך ריבה ואז תהיי תאומה עם ניק תצטלמו ביחד" עניתי לה והיא עיוותה את פניה, "קוו אתה יכול לצלם?" שאלה דניאל, "ושאני לא אצטלם איתך?"שאל קווין ועשה פרצוף עצוב, "אוקי נהיה פה קיצ'י אז אני הולכת" אמרתי לוקחת עוד סופגנייה על הדרך שומעת את אפריל וג'ו צוחקים עלי, "ותשתקו כבר" אמרתי לאפריל וג'ו הולכת למסדרון, "צד שני" קרא אלכס מצטרף לצחוקם של ג'ו ואפריל.

"ידעתי את זה" אמרתי הולכת לצד השני, "רצית לבקר באחד החדרים של שלושת המוסקטרים?" שאל מקס מצטרף אלי, "הבית גדול אני לא יודעת לאיפה אני הולכת אפילו עכשיו" עניתי לו, "החדר עם הדלת הצהובה זה שלי" אמר ואחרי שניה נכנס לחדר שלו, "ממש עוזר" אמרתי ממשיכה לחפש, "אם הייתי החדר שלי איפה הייתי?" שאלתי את עצמי, "בישראל בבית האמיתי שלי" עניתי לעצמי בלחש בעברית מיואשת, "הדלת הכתומה" קרא מקס מחדרו.

הלכתי כמה מטרים קדימה והדלת הכתומה נראתה, נכנסתי לתוכה שמה את הסופגנייה על השולחן, אם כמה שאני רוצה לאכול את הסופגנייה אין לי חשק, לקחתי את האמ פי שמה באוזניים נשכבת על המיטה שלי למעלה, למטה היו את הפיג'מה שלי הגיטרה שלי והמחשב נייד של אפריל.

הסתכלתי על התקרה חושבת שמעתי את הדלת נפתחת אז ישר הגברתי ועצמתי את העיניים, שיחשבו שאני ישנה.

הרגשתי שמורידים ממני את האוזניות אך לא פתחתי את העיניים, עשיתי את עצמי ישנה מסתובבת לצד השני, "אני יודעת שאת לא ישנה, אם היית ישנה השמיכה הייתה עלייך" ענתה אפריל לסיבוב שלי, לא הגבתי, "אולי היא באמת ישנה?" שאל ג'ו, "היא לא, היא לא יכולה לישון בלי ש.." אמרה אפריל קוטעת את עצמה  נועצת בי מבטים, אם מבטים היו יכולים להרוג, מובן לכם שהייתי עכשיו נחשבת כמישהי שמתה?.

"טוב היא ישנה" אמרה וג'ו גיחך, "יאלה עזבי אותה כשהיא תתעורר אז נספר לה, ניקי בנתיים יהיה מחורפן".

הם יצאו ושמעתי דלת נסגרת, מטומטמים.

נכנסתי מתחת לשמיכה מתכסה טוב טוב הולכת לישון, אני כלכך עייפה שאני יכולה לישון יומיים.

התחלתי לסמס למקס, הרגשתי שמישהו עוקב אחריי, עצרתי מסתכלת לצדדים, לא ראיתי אף אחד, המשכתי ללכת ולסמס למקס ועוד פעם ההרגשה שמישהו עוקב אחריך, עצרתי מסתכלת לצדדים יורדת בכאילו לקשור שרוכים,שני בריונים התנפלו עלי, התחלתי להיאבק בהם כמו בסרטי פעולה, "היי תעצרי זה אנחנו" אמרו שני הבחורים ששלפתי את הסכין הם הרימו את ידיהם להורדת הכובע של הסווצ'רט שלהם.

והנה עוד פרק :)

ד.א, אם אתם רוצים להיות במנויים ושאני יודיע לכם רק תגידו :)

תגיבו, ממש באלי לשמוע את התגובות שלכם לפרק הזה ובכללי P:

♥ לירי