simply Y

אבא שלי חזר ממשלחת לפולין לפני כמה ימים.

היום בבוקר, כשהתעוררתי ועליתי לקפה של הבוקר, אבא היה במטבח, אחי בסלון, ואחותי עדיין מרוחה על הספה.

לא הספקתי להגיד אבראקדברא ואבא שלי כבר שלח אותי לשלל עבודות הבית של יום שישי.

ביקשתי לשתות קפה קודם ולהתעורר,

אבל משהו הדליק אצלו את הפיוז.

הוא צרח וצעק והשתולל ולא נתן לאף אחד מאיתנו להשחיל מילה, כאופייני לו. 

דקות ספורות נדרשו לו לקרקע אותי ואת אחותי, "ישר מהמיטה" מה שנקרא. 

כשאמא חזרה הביתה, אחרי יום ארוך בעבודה, לא היה לה כח להתווכח איתו, אז היא הבליגה.

כמובן שבסופו של דבר אחותי יצאה לחברה, ואני לצופים, אבל השבת נכנסה באווירה סופר עכורה ולא כיפית.

לא ציפיתי מאמא שלי שתעמיד את אבא שלי במקום,

כי זה קרב אבוד מראש.

ובכל זאת,

כשאבא התקשר מהעבודה לא מזמן, הכל התפוצץ.

הוא ננזף על כל מה שמגיע לו.

הערכתי את אמא שלי על כל מילה.

אבא שלי בד"כ משווה אותי לילדים של חברים שלו, שהם מלאכים בעיניו. הוא רק לא יודע שאחת מהן נכנסה להריון בקיץ שעבר, והשאר מעשנים ושותים. אז אמא צעקה. צעקה שזה לא מובן מאליו שבגיל ההתבגרות יש ציונים יחסית גבוהים, ושיגיד תודה שהבת שלו לא מעשנת, לא שותה, לא הולכת עם בנים (אמ.. טוב, אולי על זה שלא יגיד כלום) ועוזרת בבית. 

הוא בתגובה אמר לה שהיא נכשלה בתפקידה כאמא ושאנחנו לא מחונכים.

חתיכת פוץ, 

אמא'שך לא מחונכים.

אני נשמעת כאן קצת כמו בת להורים גרושים (חס וחלילה, שיזכו לחיים ארוכים ביחד) אבל אני כ"כ מרחמת על אמא שלי בקטע הזה..

אבא שלי הוא איש קשה, 

הוא איש צבא -וזה מבחינתו המשטר שהוא מנהיג בבית. למרות שבד"כ אמא היא זו שמנהלת תבית, כי הוא פשוט לא פה.

אני רוצה לעזור לה, ואין לי מושג איך

ולמרות שאני מתעצבנת עליה לעתים תכופות, ומתעצבנת שהיא לא מבינה אותי,

אני חושבת שבעצם- גם אני לא מבינה אותה.

אבל איך אני אבין?

איך אני יכולה לעזור?

Y.

שפשוט אוהבת את אמא שלה יותר מתמיד.