סיימתי את כאוס מהלך. אני לא חושבת שאי פעם בכיתי ככה. אני עדיין מתכווצת בכל פעם שאני נזכרת בחלקים העצובים. 

מצד אחד אני רוצה להמליץ, ומצד שני אני רוצה להגיד לכם לא לעשות את זה לעצמכם. זה הספר הכי... אני לא יכולה להסביר. אבל מצד שני, זה גם קריאה חובה. ממש עצוב לי שזה לא התפרסם בארץ. 

*

קוראת עכשיו: "המתיקות שבתחתית הפאי"\ אלן ברדלי. מקסים! 

הבא בתור, כבר מחכה לי על המדף: "בת העשן והעצם" \ לייני טיילור. 

וגילוי מסעיר מהביקור האחרון בספריה: קיימות שם גם ספרניות ידידותיות ונחמדות, ולא רק הבחורה המפחידה עם פרצוף הבולדוג. נחמד לדעת.

*

חברים באים, חברים הולכים. לפעמים אני מוצאת את עצמי לבד אבל כשזה קורה זה כנראה מבחירה, כי כן יש לי עם מי לדבר. ואף אחד לא יורד עליי או דברים כאלה יותר... אבל זה עדיין קצת ריק לי מידי. שתי החברות הכי טובות שלי קצת מתרחקות ממני ומתקרבות אחת לשנייה ולמרות שעדיין יהיה לי עם מי להיות במקרה שאני אאבד אותן, זה עדיין כואב. אני מתגעגעת לימים הטובים האלה לפני רק כמה שבועות, כשהיינו שלושתינו והייתי באופוריה ופשוט נהניתי מכל רגע. לא הרגשתי ששופטים אותי. גם עכשיו לא שופטים אותי, אבל זה קצת אחרת. לפעמים אני מרגישה שאני נסחבת אחריהן, החברה השלישית שיצאה מהשיחה כי המסדרון צר מידי, אז אני פשוט מתרחקת כבר בעצמי. זה הרגשה נוראית ובכל פעם שאני מנסה לרמוז להן איך אני מרגישה נראה שהן לא מפנימות.

*

אני כותבת שוב. בימים האחרונים הייתה הרבה מוזה אחרי שהייתה לי הפסקה גדולה, וזה טוב, אבל אני עדיין מרגישה שאני צריכה להשתפר. סופרת, טוב, אני לא אהיה, אבל זה עדיין בין הדברים שאני הכי נהנית לעשות. ואני חושבת שעוד יש לי מקום להשתפר. 

גם התחלתי סיפור בהמשכים חדש (אני אתן קישור בהזדמנות, אם עדיין אין פה. עצלנית מידי לערוך את הרשימות) והתגובות עליו באמת מחממות לי את הלב.

*

הייתה תקופה ארוכה שהפסקתי לעצב. כשניסיתי לחזור גיליתי שאני מאוד חלודה, אבל אני נכנסת לזה שוב, בצעדים קטנים. זה הולך בסדר. נראה לי. עוד יהיה לי זמן להשתפר מחדש. 

*

בלימודים הולך לי מעולה. במתמטיקה, שהייתה הסיוט הכי גדול שלי בשנה שעברה, ממש השתפרתי. בגלל שאני בטל"מ זה מחולק אצלי לאלגברה ולגאומטריה. גאומטריה תמיד היה לי די קל, אבל עם מספרים התקשיתי. אבל השנה יש לי מורה ממש מדהימה ומתחשבת, והציונים שלי לגמרי קפצו. אני גם פוגשת בשיעור הזה ילדים מהכיתה השניה, וזה הופך את זה לממש נחמד.

אנגלית זה המקצוע האהוב עלי באופן כללי, אבל המורה די מעצבנת ועוברים בעיקר על חומר שאני כבר יודעת, אז אני מוצאת את עצמי משתעממת. יש דברים שאני הרבה יותר רוצה ללמוד, ענייני דקדוק שאני באמת צריכה כשאני מתקשרת באינטרנט לדוגמה. אני מרגישה ממש בורה כשאני לא יודעת אם לכתוב these  או this וכאלה. אבל אני עדיין אוהבת את השפה הזאת כל כך!

*

ועדיין דכאונות חולפים. יום כן, יום לא. שונאת את עצמי בגלל הדיאטה שהזנחתי, מנסה לחזור אליה. בינתיים הולך בסדר אבל זה היום הראשון אז עוד מוקדם לדבר. אני מנסה להחזיר לעצמי את המשמעת העצמית. אולי ההרגשה שאני עושה משהו בשביל עצמי סוף סוף תשפר את ההרגשה שלי. אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי. כן, אני שונאת את הגוף שלי כמו שהוא עכשיו, אבל יש דרכים בריאות לשנות את זה. 

(ריפרנס כאוס ווקינג שאף אחד לא יבין : "I believe in redemption." )