היום הוצאתי את היומנים הישנים שלי.
הרבה זמן לא פתחתי אותם, והיה לי חשק לקרוא בהם.
החלטתי לצטט פה כמה שורות ממה שכתבתי. כנראה שאחי צודק, אני ממורמרת
עוד מגיל קטן. מעניין למה.
_ _ _ _
- "אמא
שלי לא אוהבת אותי. תמיד כשאני אומרת לה את זה היא אומרת שלא כל האמהות נותנות
לבנות שלהן את כל מה שנותנים לי (כאילו שנותנים לי משהו כבר). היא לא מבינה שמה
שחסר לי באמת זה אהבה". – 28/3/03 (גיל 12).
- "הייתי
רוצה אמא ואבא שלא רבים כל הזמן ושלא היו מעליבים אותי".- 29/3/03 (גיל 12).
- "אני אספר לך סוד? פעם רציתי להתאבד אבל הבנתי שאין טעם ושאני
מאוד מפחדת. למרות כל הצעקות והריבים שבבית, אני בחיים לא אנסה לפגוע בעצמי".
– 1/4/04 (גיל 13).
- "היום אמרתי לאמא שבסופו של דבר אני אתאבד. היא ענתה: 'תמותי,
יהיה לי יותר טוב'. .. בסופו של דבר אני באמת אמות, אולי זה יכאב אבל יותר יכאב לי
להישאר בחיים". – 6/7/05 (גיל 14).
- "היום נודע לי שחברה שלי התאבדה. אומרים שהיא תלתה את עצמה
בפנימייה. עם כמה שכואב לי עכשיו טוב לה, גם לי יהיה טוב מתישהו". – 22/11/05
(גיל 14).
- "אין לי אף אחד בעולם. אמא כל הזמן מעליבה אותי, אבא לא בארץ
ואני לא יכולה לספר לחברות שלי כלום כי אני מתביישת בעצמי". – 19/3/06 (גיל
15).
- "כ"כ הייתי רוצה לשנות את הקשר עם אמא, לדעת שאני יכולה
לספר לה כל דבר בלי שהיא תשפוט אותי, לדעת שאני יכולה לבוא אליה אחרי שאני טועה
במשהו ופשוט לשים את הראש על מישהו. או בכלל, להגיד לה שאני אוהבת אותה. משהו
שבחיים לא אמרתי. חוץ מזה, אני מתגעגעת לאבא. מקווה שהוא יחזור לארץ מהר". –
28/4/09 (גיל 18).
כינוי:
anonymous me .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
