And if I could fly I'd fly away

בחיים זה לא קרה לי.

בחיים לא דמיינתי את עצמי במצב הזה. 

בחיים לא חשבתי שיהיה לי כ"כ קשה להלחם במחשבות של עצמי.

זה כ"כ קשה שבא לי לצעוק, לצרוח, לקרוע את עצמי מעצמי.

מחרפנות אותי המחשבות.

לאכול או לא לאכול, להקיא או לא להקיא.

אם אני אכנע אני אהרוס את עצמי יותר, אם לא, אני אשמין.

אז היום אני לא אקיא,

מחר אני לא יאכל הרבה.

על מי אני עובדת?! הרי אני יודעת שהתקף בולמוס חייב להגיע לי לפחות פעם ביום.

אבל אסור לי. אסור לי לאכול. אסור לי להקיא.

מה מותר לי?

המחשבות רוצחות אותי ואני באמת מתחרפנת.

כ"כ בא לי לחתוך ולהוציא את העצבים והתסכולים, אבל אסור. אסור לי.

מה מותר לי?!