And if I could fly I'd fly away

 Starts that had bitter endings

 Chances we threw away

 Roads we should have taken

 Signs we didn't see

 Hearts we hurt needlessly &

 Wounds we wish we could mend…

 But life gets that much harder

 There's no turning back, 

 Only the hope of tomorrow that maybe, just maybe 

 We would be wiser to make better decisions and fewer mistakes.

בחיים זה לא קרה לי.

בחיים לא דמיינתי את עצמי במצב הזה. 

בחיים לא חשבתי שיהיה לי כ"כ קשה להלחם במחשבות של עצמי.

זה כ"כ קשה שבא לי לצעוק, לצרוח, לקרוע את עצמי מעצמי.

מחרפנות אותי המחשבות.

לאכול או לא לאכול, להקיא או לא להקיא.

אם אני אכנע אני אהרוס את עצמי יותר, אם לא, אני אשמין.

אז היום אני לא אקיא,

מחר אני לא יאכל הרבה.

על מי אני עובדת?! הרי אני יודעת שהתקף בולמוס חייב להגיע לי לפחות פעם ביום.

אבל אסור לי. אסור לי לאכול. אסור לי להקיא.

מה מותר לי?

המחשבות רוצחות אותי ואני באמת מתחרפנת.

כ"כ בא לי לחתוך ולהוציא את העצבים והתסכולים, אבל אסור. אסור לי.

מה מותר לי?! 

שינוי קידומת.

 עוד 10 קילו פחות ואני מהממת אפילו את עצמי.