"היא אמרה עלייך שאת כלבה. אבל אל תגידי לה שאמרתי לך"
"בת זונה! ואני לא אגיד לה...."

ככה זה כל יום נורמאלי ב"חבורה" שלנו.

נמאסו עלי כבר כל הריבים המטופשים האלה!

זה מתחלק אצלינו ככה-

ליטל היא זאת שתמציא את כל הקרים ולא תפסיק לקלל.

שלי היא גם שקרנית טובה וגם מאוד אוהבת שישרתו אותה.

מריה היא זאת שמשרתת את שלי והולכת אחריה כמו כלבלב לכל מקום ששלי הולכת עליו.

אנסטסיה היא החמודה כי היא לא בכיתה שלנו אז היא לא באמת נמצאת ברוב המקרים.

ואני. אני זאת אני. אני יוצאת התמימה ומטומטמת שסובלת את כל זה. הילדה שכולם רצים עליה ומספרים לה כמה שהאחרות זונות וכלבות ואם אני לא אסכים אז גם אני כמוהן, אבל אם אני מסכימה זאת אומרת שלא הגנתי עליהן.

אני מרגישה כמו במבוך, כשאני פונה אין לי מושג לאן אני הולכת. זאת יכולה להיות הדרך הנכונה או הדרך הנוראית. ימין או שמאל, לאן לפנות?


 

מריה וליטל התחילו סוף סוף לדבר ^~^
ליטל עדיין מעצבנת אותי בזה שהיא רוצה שכולם יעשו מה שהיא רוצה.

אבל ככה, אני לא צריכה לבחור צד בנתיים, במובן עד ששלי הזונה תחזור -.- אני יודעת שזה לא יפה להגיד על חברה טובה שלי זונה אבל זה באמת מה שהיא. היא כבר עלתה לי על העצבים.

אבל בנתיים אי כותבת את הפוסט הזה בחיוך. מריה וליטל-מדברות.

וגם אני עוברת דירה. סוף סוף יהיה לי חדר משלי.

הריבים שלי עם אמא שלי- כבר לא כ''כ הרבה.

ובנתיים העיניינים משתפרים ^.^ 

באמת שנמאס לי כבר מהכל.

הריבים שלי עם ליטל שלי ומריה.

השקרים של שלי.

הצורה שבה מריה נגררת.

איך שהתחלתי לחבב משהי שאפילו אין לי מושג איך קוראים לה.

זה שאני אוהבת בנות.

זה שאני אוהבת בנים.

באמת נמאס ><