זה נגמר....
אנחנו נגמרנו...
לא מבינה למה עשית את זה בצורה הזאת
אולי אני גם בחיים לא אבין.
לא יודעת אם לשנוא אותך או פשוט להעביר את זה הלאה
ושלא תחשוב שזה קל.
פשוט קראת עלינו קדיש.
ועליי בפרט
" אני אקח אחריות על הכל"
במילים אחרות אמרת לי זה בסדר את יכולה למות, אני יקח על זה אחריות.
הפסקתי לזהות אותך, הפסקתי לאהוב אותך, הפסקתי להרגיש אותך, הפסקתי לצחוק איתך, הפסקתי לחבק אותך, הפסקתי לכאוב ממך. הפסקתי לחיות.
הדמעות לא מפסיקות כבר 3 שעות, הכל מרגיש קפוא.
איך אני אמורה להתמודד עם הבלעדייך הזה עכשיו? תגיד לי איך...נשבעת שאני אנסה הכל בשביל לא להרגיש את הלב שלי מתפורר.
הכאב הזה חונק אותי.
הכי באסה, שאני אחיה, אעביר את זה, אבל אתה חרוט בתוכי.
אשכרה אני ואתה נהפכנו למחלה, לא פלא שמה שהכי פוגע בך זה כמה אני חשובה לך.
רק שיפסיק לכאוב, בבקשה שיפסיק לכאוב.
שכחתי כמה אתה נהנה לעשות לי את זה כשאני בתקופה הכי קשה, ושניה לפני היומולדת שלי.
על זה...אני לא אסלח. פעם ראשונה שנפלתי הכי עמוק, ואתה לא שם להרים אותי.
מקווה שלא תכאיב לה, למרות שכבר עשית את זה בלי שהיא יודעת בכלל, אבל מי אני שתפתח את הפה.
מקווה שתרסן את עצמך מתישהו, ותפסיק להכאיב לאנשים.
כי אם לא, וכבר אמרתי לך את זה...אתה תראה לאן החיים האלה יובילו אותך. וכן אני אמשיך לסתום את הפה.
לנצח.
ביי נוש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: