על קצות האצבעות

אין לי המון זמן פנוי הבוקר, אולי דווקא בגלל זה חזרתי אחורה בבלוג וקראתי דברים שכתבתי לפני שנתיים ושלוש.

איזה כייף לי שיש לי את היומן הזה שמראה לי איזה דרך עברתי מאז.

נותן פרספקטיבה מצויינת לחיים. מה הטריד אותי אז ומה מטריד אותי היום.

בדרך כלל כתבתי ואני כותבת בעיקר כשמשהו מציק לי. מה שהופך אותי ליצור ממורמר משהו בעיני הקוראים, אני מניחה.

מצד שני , כשהכי רע לי אני דווקא די משעשעת, לפחות בעיני עצמי, שזה כבר משהו.

עוד משהו, פעם השקעתי בכתיבה הרבה יותר. ואת זה אני עושה כשיש לי מה לשפוך.

לקח לי קצת זמן לזהות חלק מהדמויות שכתבתי עליהן, אני חייבת לדבוק בכינויים שאני נותנת לדמויות, ולזכור מי זה מי.

עשר דקות שלמות התעמקתי בשאלה - מי זה לעזאזל פרדיננד. בסוף הצלחתי להזכר. אהבלה שכמותי, הבן אדם היה אהבת נעורי. מאיפה בדיוק בא לי הרעיון לתת לו את השם פרדיננד?

אולי בגלל שלמרות שהתמחה באומנויות לחימה, הוא פציפיסט שכזה שעסק בעיקר ברפואה אלטרנטיבית ומאמין בזה שיהיה טוב. מסתבר שלאורך זמן הוא באמת צודק ברמה מסויימת, באמת נעשה לו טוב יותר.

הוא הכיר אישה חדשה וחי איתה באושר יחסי. עזב סוף סוף את הרפואה האלטרנטיבית ועבר להיי טק, שם התמחה בתחום מסויים והוא די מבוקש אפילו היום, במיתון הנוכחי. הוא מתחיל לסגור את חובות העבר העצומים שהיו לו. ואפילו יחסיו עם גרושתו , תואמת הנסראללה, נמצאים באיזה סטטוס קוו סביר.

לגבי, גיליתי שרוב הסערות שככו. לא שחלילה אני חושבת שנעלמו לתמיד, רק שעכשיו טיפה טיפה יותר רגוע.

יחסים חשובים באמת נשמרו, יחסים לא חשובים הצטמצמו או נעלמו לגמרי.

הגמל נשאר גמל. אבל זה לא מפריע לי כבר (לפחות כרגע, אסייג את עצמי בזהירות).

מבחינת הגמל, אחרי שהשיחה שבה הבהיר לי שלעולם לא נהיה זוג ושלא תהיה ביננו אהבה מהסוג הזוגי נעשה שקט.

כל מה שהייתי צריכה אז זה לדעת מה בדיוק קורה וברגע שידעתי מה בדיוק הוא רוצה ממני, היה לי קל יותר להגדיר לעצמי מה אני רוצה ממנו.

כך או אחרת, אנחנו נפגשים בצורה די סדירה ומידי פעם הוא  משקיע למדי.

לדוגמא, לפני שבוע הוא התקשר בצהרי שישי ושאל אותי אם מתחשק לי פינוק.

הוא ידע שעברו עלי לפני כן שבועיים קשים במיוחד ולמרות שלא התקשר לדבר ולתמוך במשך כל השבועיים האלה, כמו שאולי הייתי מצפה מחבר, עשה את מה שהוא יודע לעשות. מה שמתאים לו ובדרך שמתאימה לו.

אמרתי לו שאני קצת חולה, מצוננת וכל הנאחס, אבל אשמח לפינוק. שאלתי מה אני צריכה לארגן והוא אמר - כלום. הוא ידאג להכל.

ואכן הוא הגיע בערב מצויד בה-כ-ל. החל מהבשרים עצמם (סטייקים של אנטריקוט, חצי קילו בשר לקבב, שקדי עגל) דרך המנגל והפחמים וכלה בבקבוק יין אדום. אפילו בצל הוא הביא.

הגיע, מזג יין ושלח אותי לנוח במיטה עד שהאוכל יהיה מוכן.

כשהאוכל היה מוכן, הוא ערך שולחן והזמין אתי לאכול ובסוף אפילו היה שוקולד מריר 70% להשלמת הפינוק.

הבשר היה עסיסי ומטפטף על הסנטר, רך ונימוח וטעים עד דמעות. חלומי.

אחר כך בדילוגים כבדים למיטה, מתחת לשמיכה. הגשם מטפטף בחוץ והמון נעים בגוף.

תשאלו איך אפשר סקס אחרי ארוחת בשרים?

ובכן, מסתבר שהכל אפשר כשנפגשים בממוצע פעם בשבועיים.

היום יום שני, התחלה של חודש שבו משתנה שבוע העבודה שלי. עד עכשיו זה היה יום חופש ועכשיו הופך ליום עבודה מלא. יום החופש שלי יעבור ליום חמישי. קצת קשה לי להתרגל לשינויים, אבל תיכף אני אמצא את נקודת האור בסידור החדש.

הייתי קצת מודאגת מאיך אמלא את היום וחצי שמתפנים לי בסיום הלימודים, אבל בנתיים קיבלתי הצעת עבודה אחת שתמלא לי את שעות אחר הצהריים מספר ימים בשבוע ועוד הצעת עבודה אחת שפרטיה יתבררו ביום חמישי הקרוב.

אני כל כך אשמח אם אוכל להתלונן שאין לי זמן פנוי במקום להתלונן שאין לי מספיק עבודה.

תחזיקו לי אצבעות שהכל ילך כמו שצריך, עכשיו אני חייבת ללכת להתארגן לעבודה.

ולהשאר אופטימית כמו שאני הבוקר. זה חשוב.