הפוסט שכתבה נגה, העלה בי מחשבות על בריחה. זו אחת הפנטזיות הרטובות שלי שצפה ועולה ביתר שאת בתקופות העמוסות והלחוצות יותר בחיים, שאז אני מייחלת ליכולת לברוח ולהעלם.
אם היה מתאפשר לי הייתי רוצה לברוח לי רחוק רחוק ושקט שקט לזמן מה (בבריחה מדומיינת כמו בבריחה מדומיינת, אני נכנסת לעולם הפנטזיה שאין בו מגבלות) אני לא מגדירה זמנים, כי בחופש שלי אין תכתיבים של זמן. הכל יזרום לפי התחושות והרצונות המיידים שלי. אין שעון, אין התחייבות, אין "צריכים" למיניהם.
הבריחה שלי תתחיל בשקט המופלא של סיני, השקט שאין שני לו בשום מקום, עם הים הכחול והדגים והאלמוגים, עם מספיק גראס כדי לנקות את הראש ולהתנתק לגמרי מכל מה שהיה ויהיה. הזמן בסיני זורם אחרת ואני אזרום איתו לאן ולכמה שיקח אותי. לא אדבר עם אף אחד, רק אקשיב לגלים ואצוף בהם, ואקרא ואקרא ואקרא.לא אקשיב לחדשות, לא אקרא עיתון, לא אקשיב לרדיו, לטלויזיה ולא לאינטרנט. אלך לאורך חופים ארוכים וריקים ואשכב ואעצום עיניים ואשן ואתעורר.
אחר כך, ואני לא יודעת כמה זמן זה יקח, כי בסיני אין כידוע זמן, אחר כך אני אמשיך לניו זילנד.
בקצה השני של העולם בירוק ירוק ורחוק רחוק למקום בו אף אחד לא מכיר אותי ושם אוכל להיות מישהי אחרת לגמרי. אקח חופש מעצמי. אטייל שם בהרים של שר הטבעות ואפגוש אנשים שהדאגה העיקרית שלהם בחיים היא הקרינה החזקה. אשכב בעשב ירוק, אסתכל על עננים ואצייר כבשים.
לחלק הראשון של הבריחה אקח איתי את הגמל, שיעשה לי נעים ושלא ארגיש לבד.
לחלק השני אסע לבד, עד שאחוש בדידות וגעגוע ואז אחזור.
לאן הייתם בורחים?
לכמה זמן?
את מי הייתם לוקחים איתכם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
