על קצות האצבעות

למרות שהבית חיכה לי אתמול אחרי קצת יותר מעשר שעות עבודה, החלטתי לנסוע לתת את הסלולארי לתיקון, כי אחרי הכל, מילא שתיפקודים חסרי חשיבות כמו קבלת שיחות והודעות סמס לא נקלטים כסדרם, הבעיה הדרמטית יותר היתה שהמצלמה הפסיקה לעבוד אחרי נפילה אחת יותר מידי של הטלפון המסכן. (ואיך אצלם לכם רקפות וציפורים, איך?) לכן החלטתי לא להתפנק ולצאת לדרך.

בחוץ ירד גשם זלעפות והאור שאחרי השקיעה התעמעם עוד יותר בגלל העננים והגשם, אבל זה בסדר, אני אוהבת לנהוג בגשם, אני אוהבת לנהוג בגשם כשאני לבד והאוטו מחומם היטב, שירים נהדרים ברדיו (שמתם לב שבגשם תמיד יש שירים נהדרים?) והגשם ממסך את העולם ממני, כך שאני מרגישה לבד.

נסעתי לי, לא מהר מידי ושרתי עם הרדיו בקול רם.

וכך הגעתי במצב רוח מרומם למרכז השירות הסגול.

בפנים כמו מסיבה, המוני אדם ישובים על כל כסא ובדל ספה שבנמצא, כולם מדברים ומשוחחים כאילו באו לבלות שם. מייד הצטערתי שבאתי לבד, הבנתי שלפי הנראה לעין צפויה לי המתנה ארוכה. הקשתי על מסך המגע בכניסה את מספר הסלולארי וחיפשתי את השירות שאני רוצה, לא מצאתי תיקונים ואדם שעמד מאחורי אמר בחוסר סבלנות שאם אני צריכה תיקונים אני צריכה לרשום 'טכני חברות', נו טוב, האמנתי לו והקשתי כפי שאמר. קיבלתי את המספר המרשים 632.

הצצה מהירה לאחד המסכים גילתה לי שהמספר שמטופל עכשיו הוא 631, לפעמים יש לי מזל.

לכן נכנסתי והתיישבתי על ספה שהתפנתה בשלוות נפש ואפילו בקצת התנשאות על אלה שלא שפר גורלם כמוני ושנידונו להמתנה ארוכה וחיכיתי.

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי 

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי 

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי 

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי 

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי 

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי 

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי 

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי 

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי

בנתיים התחלפו מספרים על המסך, אבל לא מספרים שמתחילים ב631 אנשים שבאו אחרי כבר קמו והלכו לקבל שירות ואני עדיין ישבתי.

העברתי את הזמן בניסוח מכתב תלונה חריף ביותר על השירות העלוב, אבל גם אחרי שסיימתי לכתוב אותו בראשי, אחרי חידדתי את המילים ושייפתי שורות מחץ, עדיין לא עלה מספרי בגורל.

בסוף קמתי, והחלטתי שאני לא מחכה פה אפילו עוד דקה, אני הולכת הביתה למרק החם שמחכה לי. לא אכפת לי הטלפון, אני אתקשר לחברה העלובה ואצעק עליהם צעקות אמיתיות פורקות מתחים.

קמתי מהספה והכתפתי את התיק, ובדיוק בשניה הזו קראו במספר שלי.

נו אז הלכתי לעמדה, אלא מה?

בעמדה חיכתה לי נציגת שירות כל כך הרה שלא יכולתי אפילו לכעוס עליה. הסברתי בהברות בודדות את התקלה ונתתי לה להחליף לי לטלפון זמני.

זה לקח עוד עשרים דקות.

ביום ראשון אני צריכה ללכת לקחת את הטלפון מתיקון.

הו, תן לי כוח!