כשאני מאד מוטרדת מהדברים הגדולים באמת, אני בורחת לשטויות.
כמו למשל העובדה שהסלולארי חזר מהתיקון נטול כל זכר ליומן. כל התאריכים שנשמרו בקפידה התנדפו כלא היו.
לא יודעת איך אזכור עכשיו את כל הימי הולדת ואירועים שהתגאיתי כל כך בזכירתם. אין לי סיכוי.
וגם הצילצולים הלכו, לא תמיד ניתן לשחזר את הצילצולים, כי לא ניתן למצוא אותם.
הכי הצטערתי על הצלצול של הגמל, אז חיפשתי אותו בקפידה ברחבי הרשת ולבסוף מצאתי אותו מחדש.
אחר כך חשבתי שבחרתי לו מראש צלצול תבוסתני ושאולי אני צריכה לחפש צלצול אחר. לא שנראה לי שאחפש צלצול אחר כי התרגלתי וגם מצאתי שוב.
אם הייתי מאמינה בכל מיני דברים רוחניים בטח הייתי משתכנעת שהחלפת הצלצול תביא לשינויים , אבל אני לא מאמינה, אז נשאר צחוק הגורל, של פיטר רוט, שיהיה.
את שאר הצילצולים לא מצאתי אז החלטתי להחליף.
לאנשים שקשורים לעבודה בחרתי את נכון להיום של זוהר המלך.
למשפחה בחרתי את גברת פלפלת, זאת מהסדרה.
נראה מה אמצא בהמשך, אשמח לקבל רעיונות נוספים.
בצהרי היום התבטלה לנו איזו פגישה בעבודה, ידענו על כך מבעוד מועד, כלומר מאתמול. ישבנו וחשבנו מה נעשה בשעה וחצי שהתפנתה ואז קפץ יצר הרע(כלומר אני) ואמר - מסעדה. זה מאד לא מקובל לצאת מהעבודה בשעות האלו לאכול. אבל התפנתה שעה וחצי.
אז לא מילאנו אותה בעבודה, אלא יצאו למסעדה שנפתחה לא מזמן ואכלנו עד קוצר נשימה.
ומאחר ומדובר בשלוש נשים אז גם דיברנו וצחקנו עד שבכינו. ועכשיו אנחנו חזרה בעבודה ועדיין אין לי במיוחד מה לעשות. אני לא מתלוננת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
