על קצות האצבעות

כל הבוקר התלבטתי האם מגיע לאנס המפורסם במדינה להענש בעונש חמור או שמגיעה לו הקלה.

הדחף הראשוני, הפרמיטיבי שלי הוא להגיד - יאללה, בואו נזרוק אותו לחדר סגור עם 40 נשים שנאנסו, הוא כבר לא יצא משם. והוא בהחלט יקבל את עונשו.  זו היתה המחשבה הראשונה. מאיזו סיבה שלא הצלחתי לפענח הוא מצליח להכעיס אותי במיוחד, הוא מעורר בי דחפים אלימים.

אבל אני מוכנה להתפשר, אם לא חדר עם ארבעים נשים שנאנסו, אז לפחות ארבעים שנים בפנים, בלי חנינה ובלי הקלה בעונש.

זה היה הדחף הראשוני והמחשבה הראשונית שעלתה בי בכל פעם שהוזכרו תיאורים חלקיים של מעשיו בתקשורת בבוקר הזה של מתן העונש.

אבל אז באה המחשבה הבוגרת והלב הרחום (אני מרחמת על עכבר במלכודת כאשר אני רואה את עיניו החרוזיות מתרוצצות בבהלה) הסתכלתי על תמונותיו וראיתי איש שעולמו חרב עליו ותהיתי האם לא נענש מספיק בעצם הירידה מגדולתו ובהשפלה הציבורית שעבר.

אחרי שהתהלך בין מנהיגי עולם ושמו נכתב בספרי ההיסטוריה כנשיא, איבד הכל והפך לנשיא האנס מעורר הסלידה, זכור לשמצה ולדראון עולם. זה בטח עונש מספיק לכל אחד ובמיוחד לזה שליבו גבה ולפתע המציאות כפתה את עצמה עליו. סוג של אונס ע"י המציאות.

אך לא, מטרת העונש היא לא רק להעניש את העבריין אלא גם להרתיע ולמנוע מאנשים אחרים לחזור ולעשות את מה שעשה, לכן אולי אין ברירה, כי אי אפשר לשדר לנבחרי הציבור שעצם השפלתם היא עונשם אם יתפסו בקלקלתם. מה יתריע את בעלי השררה שיכורי הכוח?

התערבנו בעבודה מה יהיה עונשו לפני שפורסם.

אני אמרתי שזה בטוח מעל חמש שנים.

זו שנאנסה אמרה שלא יותר משלוש. מתוך חוסר אמון במערכת אמרה את זה. וזה הכעיס אותי עוד יותר. העמדה החלשה וחסרת האמון במערכת הזו של אשה שבשום קנה מידה ובשום הקשר אחר אינה חלשה ואינה תבוסתנית.

את שבע השנים חגגנו בחיבוק, כאילו אנחנו הנפגעות, כאילו אנחנו אותיות מהמשפט. אולי מעולם לא פגשנו את קצב ולא נפגענו ממנו אישית. אבל מי שנפגעה מינית ומי שנאנסה לעולם תיקח אישית כל אונס.

היא אמרה שבשמחה תביא לי את השוקולד שעליו התערבנו.

לקראת הצהריים הבנתי מה הפריע לי כל כך.

לו רק היה מודה באשמה ומכה על חטא. לו רק היה מתפלש בעפר ומתחנן לרחמים, או אז היה ליבי נכמר עליו.

זו גבהות הלב והמשך הטחת האשמה בקורבנותיו שמקוממת אותי.

ההסתתרות מאחורי הטיעון העדתי (היית נשיא המדינה לעזאזל, אתה כבר לא יכול להשתמש בנימוק הזה!)

ההסתתרות מאחורי הרבנים והתפילות והדת.

חוסר הנכונות להכיר במה שעשה, להבין שקורבנותיו הן הן הקורבנות האמיתיים, אולי אפילו חוסר היכולת לראות אותן כאדם, בדיוק כפי שלא ראה אותן כאשר השתמש בהן לסיפוק תאוותיו בלי התחשבות בבקשותיהן ובמצוקתן.

על זה מגיע לו הרבה יותר משבע שנים בכלא.

לו רק היה בן אדם.