על קצות האצבעות

זה טוב ללכת, זה טוב ללב, זה טוב לנשמה.

כוח הצלה אמרה לי פעם שללכת זה טוב לנפש, כי כשהולכים הכל זז בפנים ונעשה מקום לשמחה להכנס.

לכח הצלה יש כל מיני אמירות כאלה, מקסימות ומתוקות שרק היא אומרת.

אז השמחה עוד לא לגמרי פה, אבל ההליכה מספקת לי נקודות של אור ורוגע.

ביציאה מהבית, הבת שבע פורחת בפריחה השעוותית שלה, צרורות יפייפיים של פריחה עדינה ועשירה, נותנת לי תחושה של הישג. בבית הקודם שלי אף אחד מצמחי הבת שבע לא פרח ועכשיו פורחים שניים והשלישי מראה סימני שכנראה גם הוא מצטרף לחגיגה.

כל יום אני מחפשת סימנים נוספים ופריחה עתידית נוספת ומתרגשת מכל פרח כאילו שהוא הראשון.

צב מים באמצע הדרך מעלה לי חיוך על השפתיים, בדרך כלל אני לא פוגשת אותם רחוק כל כך ממקור מים. 

יש את הנחל הזה שתמיד אני עוצרת בו מציצה למים החצי עכורים וסופרת את הצבים שאני מצליחה לראות על הקרקעית. אם תלם או אני הולכים לבד ומגיעים לנחל מייד אנחנו שולחים הודעה שמוסרת ד"ש מהצבים. הפעם שלחתי לו את התמונה הזו וכתבתי לו - כמו דג מחוץ למים.

ככה הם נראים במים:

לפעמים הם מתחממים על הגדה וגלשים למים במהירות כשקצה סכנה אפשרית מופיע באופק. אם עומדים ומביטים כמה דקות רואים אותם עולים לשאוף אויר, מוציאים את חוטמם המשולש אל מחוץ למים.

פעם ניסינו לבדוק כמה זמן צב יכול להשאר מתחת למים, אבל בסוף התייאשנו והלכנו.

באחת הפעמים, באמצע הדרך, בלי קשר לכלום פגשתי סרטן.