ואי אפשר להאשים אותי.
ש לי חולשה רצינית לכל פחוסי האף באשר הם. למרות שאני אוחזת בכלבה התולעת מזה כעשר שנים, אני פוזלת (בעיקר ביד 2) אל תמונות של בולדוגים אנגלים וצרפתים, אל בוקסרים ומסטינו נפוליטני ומתעלפת מתענוג רק מלראות אותם.
אלא שלקנות כלב נראה לי לא מוסרי. לא מההיבט הכספי, של הוצאת אלפי שקלים על קניה של כלב ולא מההיבט ההומאני, יש כל כך הרבה כלבים עזובים שמחפשים בית, שאין הגיון בהצמדות לכלב רק בגלל היותי גזעי. ויש כמובן את העניין שהבית שלי הוא גם ביתה של הכלבה התולעת מזה כעשר שנים ואיך אפשר לדחוק את רגליה של התולעת הזקנה והחביבה?
הכלבה התולעת אימצה אותי כשעוד התאבלתי על מותה של כלבתי הראשונה , שנתיים אחרי לכתה בדרך כל בשר ועדיין לא הייתי מוכנה לשמוע על כלב אחר. האהבה והקשר שלי עם הכלבה הראשונה היה משהו ראשוני ומיוחד שידעתי שלא אוכל לחוש כלפי כלב אחר.
אבל אז הופיעה הכלבה התולעת בשבת אחת אחרי הצהריים, בעליל נטושה ומבוהלת ובודדה. הסתכלה בי בעיני ענבר עמוקות ועצובות ושברה את ליבי. אמרתי, אם תלך אחרי, היא יכולה להשאר. היא הלכה אחרי ונשארה.
יש לה בבית את הכורסא שלה וסדר היום שלה , את ההעדפות והשנאות שלה. אני מכירה את כולן.
כל זמן שהיא אצלי, לא אקח עוד כלב. ככה החלטתי, מהמון סיבות שהעיקריות שבהן הן סיבות פרקטיות שאינן משאירות יותר מידי מקום ללב. כלב צריך מקום ותשומת לב ואוכל וטיפול וטרינרי וזמן. ואין לי יותר מידי מכל אלה, לא כל עוד אני מטופלת בכלבה התולעת.
אבל לא הכל הולך תמיד לפי צו ההגיון והפרקטיקה.
ביום שבת פנתה אלי מישהי שאני מכירה ושאלה אותי אם במקרה אני רוצה לאמץ בולדוגית צרפתיה גזעית שאבדה את ביתה. הכלבה גדלה בבית נורמטיבי של אבא-אמא-שני-ילדים-שני-כלבים והנה יום אחד קם האבא והלך והשאיר את האמא מטופלת בשני זאטוטים ובשני כלבים , האמא בנסיון להסתדר, עברה לגור עם אמא שלה, אלא ששם גרו כבר חתולים, והסידור של כלבים וחתולים לא עבד.
לכן היא העבירה את שני הכלבים לפנסיון ושם הם הוחזקו במשך שלושה חודשים, עד שהעלות הכריעה אותה והיא ביקשה מקרובת משפחה שלה שתעזור לה למצוא בית חדש לכלבים. אותה קרובת משפחה היא זו שפנתה אלי. היא מכירה אותי וסומכת עלי עוד מהתקופה שגיננתי לה את הכיסנאים התינוקות כשהיא יצאה לחופש.
בנתיים היא מצאה בית לזכר, אבל הנקבה עדיין מחפשת בית.
הלב שלי רצה לצרוח - כן כן !! תביאי אותה!! מתגשם לי פה חלום ישן של בולדוג צרפתי ועוד אחד כזה שבאמת צריך בית, רוצה אותה!
אבל החלק הבוגר שלי אמר, תני לי יומיים שלושה לחשוב על זה בשקט. כלב זו התחייבות עצומה שלא ראוי להחליט עליה רגשית אלא שכלתנית ובמנותק מהגירוי המפתה. ותפסיקי בבקשה להגיד לי כמה שהיא נהדרת ומקסימה ושאם לא היו לך חתולים היא היתה נשארת אצלך.
אחרי שלושה ימים נשברתי ונסעתי לראות אותה. היא קיבלה את פני בעינטוזים והתנשפויות, ליקוקים והתרגשות אדירה. היא לא מסתדרת עם חתולים, אבל כן מסתדרת עם כל השאר, היא לא לועסת רהיטים או נעליים, יודעת להתאפק עד לטיול, היא גם מעוקרת ומחוסנת. בקיצור, מושלמת.
היא יפה כמו מלאך ויש לה עיניים עצובות של מי שאיבד את ביתו ומשפחתו. לקחתי אותה, אלא מה?
בנתיים עברו שלושה ימים, ואני שבויה בקסמה לגמרי. הבית שלי מלא בנחרותיה ואינפופיה ונשיפותיה. היא מתוקה ומקסימה ובובה.
או כמו שכתבתי למעלה, אני מאוהבת.
תוספת הבהרה, זו הכלבה התולעת בימים חורפיים יותר, כשהיא עטויה במלוא תפארת פרוותה:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
