על קצות האצבעות

כלום לא עובד. הפקס מקולקל חלקית, עובד לסירוגין לפי רצונו.

המדפסת כנ"ל. מושכת ניירות כשבא לה ולא מושכת שלא בא לה.

זה לא שאני כזו פקידה בדרך כלל, אבל בעבודה הזו אני עושה גם עבודות פקידות.

יש פה בעיות שלא טופלו במשך הרבה מאד זמן ואני לא רגילה לעבוד בכזה אי סדר.

את הבוקר אני מכלה בשיטתיות בשיחות טלפון שעוזרות לי להבין מי נגד מי. או לפחות למי לפנות כדי שיעזרו לי לתקן את התקלות האין סופיות.

לכל הפחות, מי שעונה לי לטלפון עונה יפה, בדרך כלל.

אלה שנכנסים לחדר שלי מחייכים אלי ומאחלים לי בהצלחה. ושואלים אם אני פה כדי להשאר.

עדיין אני לא מצליחה להבין מאיפה אני מזמינה את כל מה שחסר פה ואיך לעזאזל אני מעיפה מפה את כל מה שאין לי שום צורך בו וסתם תופס מקום.

אבל בפינת האופטימיות אני יכולה לציין שאני מרגישה קצת פחות אומללה ומיואשת מהפעם הראשונה שלי פה.