על קצות האצבעות

ואל תעלוז פועה בטרם עת.

נו נו, היתה לי הרגשה שאני עולצת מידי ושמרפי יקלוט את זה.

כל עניין הנסיעה המשותפת לחו"ל יכול להיות שזה פשוט too good to be true , משהו הלך מהר מידי וחלק מידי, הייתי צריכה לשים לב ולהיות קצת יותר עירנית וזהירה ובאופן כללי לקחת הכל בערבון מוגבל, ובספקנות הטבעית שלי.

זה מה שקורה כשנותנים למשהו טוב לעלות לראש ולהשתיק את הזהירות הטבעית. ועל מה אני מדברת? 

על זה שכשאני חזרתי הביתה וגלשתי לי בעצלתיים, חשבתי על תאריכים ובדקתי אפשרויות לינה ומחירי טיסה בדרך ראשונית ולא מחייבת, רק בשביל לקבל רעיונות ומושג במה דברים אמורים, ממש באותו הזמן הגמל עסק במרץ בהדחקת שיחתנו עמוק עמוק אל תוך השכחה.

בזמן שאני גיליתי שחלון האפשרויות שלי מוגבל מאד ושיש שבוע אחד בספטמבר שבו ניתן לטוס בלי לחץ ושאולי לכן כדאי להזמין מראש ולתכנן מראש, בדיוק בדיוק אז הגמל הפך במוחו את השיחה ללא מחייבת ולאחת כזו שנאמרה בהיסח הדעת, ברמה של אמירה חביבה, רעיון חולף, שעשוע מחשבתי.

כשדיברנו יומיים לאחר מכן, ניסיתי להעלות את נושא הזמנים, כי גיליתי שהחגים נופלים באמצע ספטמבר ולא באוקטובר כמו בשנה הקודמת ואין הרבה תאריכים לבחור מהם, כמו שאמרתי, חלון הזדמנויות צר. 

הוא בקושי נתן לי להגיד משהו, קטע אותי באמירות של - עוד לא חשבתי על זה בכלל. אני עוד לא שם. יש לי המון דברים להתעסק איתם עד שאדע אם אני בכלל יכול לנסוע.

הופה! יפה, לא יודע בכלל אם הוא יכול לנסוע.

-או קיי, אמרתי, אני מצטערת שהפלתי את כל זה עלייך, פשוט הבנתי משהו אחר לגמרי. חשבתי שאתה רוצה לנסוע, לא הבנתי שזה נאמר כרעיון ערטילאי. טוב, סורי. טעות שלי. הבנתי אותך לא נכון.

-זה לא שאני לא רוצה לנסוע, הוא אמר, פשוט יש כל כך הרבה דברים שעוד יקרו לפני כן והעבודה והענינים האחרים. אני אפילו לא יכול לחשוב על זה עכשיו.

-בסדר, גמור, מבחינתי, בסך הכל אי הבנה, לא קרה שום נזק. אל תרגיש לא נוח, הכל בסדר.

נפרדנו וסגרנו את הטלפון.

כעבור שלוש דקות הוא מתקשר שוב

-אם כבר עשית תחקיר, תסמסי לי פרטים כמו מחירים וזמנים שאוכל לדעת במה מדובר.

- או קיי, מאוחר יותר אעשה את זה.

והאמת, עדיין לא עשיתי את זה.

איכשהו יצאה לי הרוח מהמפרשים. עליתי גבוה מידי עם השמחה המטופשת הזו. מה שמלמדנו (שוב!) שכשיש ציפיות, יש אכזבות ושעדיף תמיד תמיד לא לצפות מאף אחד לכלום. גם אם נדמה שמישהו עושה רושם שאפשר לסמוך עליו עד כדי פיתוח ציפיות. ואפילו אפילו אם הוא מעלה את זה כנושא שיחה. מה שלא קורה ברגע זה, יש להתייחס אליו כאילו לא יקרה.

במקום לסמס לו הלכתי ליוגה ושאלתי אותה אם היא רוצה לנסוע איתי לחו'ל. היא אמרה שכן.

שמחה גדולה.

מילולי כתבה לי בתגובה לפוסט הקודם ש:

אהבתי את הכותרת שלך "זרעים של טיסה" כי יש אנשים ונשמע מהתאור שלך שהגמל אחד מהם, שצריך ליטוע בהם רעיונות כמו שטומנים זרעים ואז לסגת ולחכות. לתת לזה להבשיל בלי ללחוץ  עד שאפשר לקטוף. 

וכנראה שהיא צודקת. גם אני כנראה ידעתי שצריך לא לשמוח מהר מידי, עובדה שזו הכותרת שבחרתי לפוסט הקודם. ידעתי שצריך לתת לזרעים שנזרעו לצמוח. אבל כל כך רציתי לשמוח ששכחתי שלא הכל צומח במהירות שרצויה לי, או בכלל.