על קצות האצבעות

פתאום שמתי לב אתמול לתאריך, זה היה ה30.9.13 וזה גם התאריך שהיה מצויין על תלוש השי שקיבלתי לפני שנה ורבע מהעבודה כתאריך אחרון למימוש התלוש.

לא איזה סכום בשמיים היה שם, זה לא היה תלוש של שי לחג, אלא תלוש לציון יום ההולדת, חד פעמי, מסתבר, כי לא קיבלתי כזה שוב השנה.

אולי אם הייתי מקבלת הייתי נזכרת קודם בתלוש וחושבת על איך לממש אותו.

זה לא שלא חשבתי לאורך השנה ורבע על מימושו, אבל אני בעד לממש מתנות כמתנות ולהפיק מהן את המירב. לנצל את הערך המקסימלי.

היתה אפשרות לממש את התלוש במגוון בתי קפה ומסעדות לארוחת בוקר זוגית, אבל רוב הרשתות המצויינות לא קיימות באיזור מגורי, ודווקא רשת שקיימת, לא עובדת בשבת כי זה סניף שומר כשרות. ואני, מתי אני יכולה ללכת לאכול ארוחת בוקר זוגית מפנקת אם לא בשבת?

שאר האפשרויות היו אפשרויות קניה ברשתות ביגוד כאלו ואחרות, אבל הסכום הנמוך לא היה ממש שווה את הטרחה. היה לי די ברור שבסופו של דבר הקניה תהיה גבוהה מסכום הכסף שיש בתלוש ואני אוציא יותר ממה שתיכננתי. מתנה צריכה להיות מתנה, לא פתח להוצאות בלתי מתוכננות.

ככה עברתי ימים ושבועות וחודשים עד שלפתע הגיע ב30.9.13 והפתיע אותי באמת ובתמים. בדרך כלל תאריכים מפתיעים אותי. תמיד הם נראים לי כל כך רחוקים ולא מושגים ולפתע פתאום הם מגיעים והם כאן. והתאריך הזה לא רק הפתיע אלא גם העמיד אותי מול ברירה אכזרית וקשה, להחליט האם אני רוצה להשתמש בתלוש ואיפה, ולהחליט את זה עכשיו.

אחרי הכל אם לא אשתמש בתלוש לא הפסדתי כלום, אבל גם לא הרווחתי כלום. ואם אשתמש, אז מה בדיוק אני צריכה עכשיו? ללכת לקנות איזו שטות שאני לא צריכה? שווה לי את הטרחה?

הורדתי את המשקפיים ועצמתי עיניים בתוגה, החיים רוויים בהחלטות קשות כל כך!

כשהרכבתי אותן חזרה נאנחתי שוב, אחת הידיות מתנדנדת בצורה בעיתית ומאיימת להתפרק. אוף אני חייבת ללכת לקנות משקפיים חדשים.

חטפתי את התלוש והבטתי בו. כן! הנה יש אפשרות לממש אותו בחנות האופטיקה שלי.

אין ברירה אלא לקום וללכת.

קמתי והלכתי.

הגעתי לסניף שבו אמרה לי המוכרת שהעדשות שאני מסתובבת איתן זו ממש בושה, למה אני לא קונה עדשות דקות יותר?

מייד נעלבתי מהסגנון הבוטה ואמרתי לה שיש בושות גדולות יותר בחיים.

שאלתי אותה אם יש אפשרות לתקן את הידית הרופפת והיא אמרה שכן, אבל שנראה לה שהגיע הזמן להחליף למסגרת מודרנית יותר.

נעתרתי והסכמתי להסתכל על מסגרות פלסטיות קלות וצבעוניות שהיא שלפה, מגש אחרי מגש והיא מייד נעשתה נחמדה ושלחה אותי לאופטימטריסטית שבדקה לי את הראיה שגילתה שאני רואה עוד פחות טוב מהעבר.

אחר כך הן הצליחו למכור לי שלושה זוגות משקפיים עם עדשות יפניות משוכללות ודקות (!) ב3000 ש"ח ואני אפילו לא יודעת איך זה נראה עלי, כי למדוד משקפיים כשלא רואים כלום, זה לא ממש עוזר להבנה של - איך זה נראה עלי. טוב שהמוכרות הבטיחו לי שזה נראה עלי פשוט מעולה...

טוב, ממש ממש טוב שהבאתי איתי את התלוש שחסך לי 110 ש"ח מהמחיר